באטוס אריה (לודוויג)נולדתי בשנת 1931 לעליזה-פלה-פליציה ולדוד בעיר קאליש שבפולין. לאבי היה מפעל למוצרי נייר. הבית היה בעל צביון חילוני. למדתי שתי כיתות בבית הספר הממלכתי. המשפחה מנתה שני ילדים: לילי-ליאונורה ואני.
ב-1 בספטמבר 1939 פלשו הגרמנים לפולין. עם פרוץ המלחמה ברחנו מזרחה ועברנו בעיר לובלין, שבאותו לילה נהרסה כליל. היינו קבורים מתחת להריסות בית עד שלמחרת חילצו אותנו.
המשכנו בבריחתנו עד שהצבא האדום הגיע ונשלחנו למחנה בסיביר.
בשנים 1939 - 1941 חיינו תחת שלטון ברית המועצות במחנה נוז`יארי שבסיביר בו אבי היה חוטב עצים. בסיביר למדתי יום אחד בלבד בבית הספר, מאחר וספגתי מכות לא הלכתי יותר ללמוד.
ב-22 ביוני 1941 פלשו הגרמנים לברית המועצות. בעקבות המלחמה נחתם הסכם בין סטלין לגנרל שיקורסקי ולפיו הפולנים שוחררו מעבודה בסיביר והם רשאים לנסוע ברחבי ברית המועצות.
הרוסים אכן שיחררו את כל הפליטים מן המחנות בסיביר ואנו עברנו לסמרקנד שבאוזבקיסטן. כל משפחתי חייתה בקולחוז כמה חודשים ועבדנו בקטיף כותנה. אבי עבד במקום עד שהתגייס לצבא הפולני בשנת 1941.
אבי שלח אלינו מכתב ובו הוא מביע את רצונו שנצטרף אליו. בהגיענו נודע לנו כי אבינו נפטר בצבא בנסיבות לא ברורות.
יצאנו עם הצבא הפולני, צבא אנדרס, מתחומי ברית המועצות לכיוון טהרן. אמי שלחה אותי לבית יתומים ועליתי אתה ארצה יחד עם "ילדי טהרן" באנייה בשנת 1942.
הגענו למחנה העולים בעתלית וקרוב משפחה הוציא אותנו מהמחנה. אמי שכרה חדר בשכונת פלורנטין שבתל אביב ועבדה כאחות.
אחותי ואני למדנו בבית החינוך שבתל אביב ובבית הספר הפולני ואחר בבית הספר האנגלי. סיימתי את התיכון המקצועי "שבח".
בגיל 17 התגייסתי לצבא.
בשנת 1948 במלחמת השחרור למדתי בבית הספר לטנקיסטים, בקורס הראשון בארץ. נלחמתי במלחמות קדש, ששת הימים, יום כיפור ומלחמת ההתשה. הייתי קצין פלוגת טנקים ושירתי בסיני בכל המלחמות.
עבדתי במפעל מתכת שבבעלותי בתל אביב. בשנת 2000 סגרתי את המפעל ויצאתי לגמלאות.
לרעייתי ולי נולדו שלושה ילדים: ספי - למדה ביוטכנולוגיה, דודו - מנהל פרויקטים לבנייה, וארז - אלוף העולם בצלילה חופשית השוהה בתאילנד.
אנו נהנים מחמישה נכדים: שני, ענבל, אמיר, יואב ואסף.
התנדבתי למשמר האזרחי ברמת השרון וכעת אני מרבה לעסוק בתחביבי פיסול בעץ.