בורג זאב (ולנטין)נולדתי בשנת 1922 לחיה-פיגה וליונה בכפר קרפצ`ו שברומניה. למשפחה הייתה חווה חקלאית ובה פַּרות ושטחי אדמה רבים בהם גידלו גידולים חקלאיים רבים. הבית היה בעל צביון דתי אך ציוני. המשפחה מנתה שבעה ילדים: יעקב, בלימה, רוזה ואני. למדתי שש כיתות בממלכתי וארבע שנים למדתי בצ`רנוביל בבית הספר המקצועי במגמת חרטות וסיימתי בגרות.
בשנת 1941 נכנסו הגרמנים אל אזורנו. מספטמבר 1941 עד סתיו 1942 גורשו כל היהודים מהאזור למחנה מוגילב. רבים נהרגו בנהר הדנייסטר. אחותי בלימה שרדה את מחנה מוגילב ואילו אחי יעקב נהרג שם. כ-90,000 יהודים נספו במחנות בטרנסניסטריה.
אני ברחתי אל יערות אוקראינה ושם חייתי יחד עם הפרטיזנים - יהודים, גויים ואוקראינים.
מאחר ושלטתי בשפה הגרמנית, גויסתי לצבא האדום ונלחמתי בקרב סטלינגרד בו נכנעה הארמייה הגרמנית השישית ב-2 בפברואר 1943. בקרב לנינגרד נפצעתי. שוחררתי מן הצבא בשנת 1945.
אחותי בלימה הגיעה לצ`רנוביל ושם פגשתיה. בהיותי חייל יצאתי לבלות ונעצרתי. בשל שליטתי בשפה הגרמנית הפכתי למתורגמן, מעמדי עלה וזכיתי למזון משופר.
שבתי לכפר קרפצ`ו. הגוי שחי בביתי איים עליי באקדחו כי יירה בי בלילה. רק גויים חיו בכפר הגדול. פרצתי בבכי מר, עזבתי את הכפר ועברתי אל אחותי בצ`רנוביל.
משה, אחיין של גיסי, הודיע לי שלרעייתו מלכה יש שכנה, בחורה צעירה ויפהפיה שהגיעה לפרקה וצריך לחתנה. שלחו שליחים לסבתא שושנה שהייתה הגבירה של הכפר ולה כל-בו גדול והייתה ידועה בזכות מתן בסתר. היא דאגה לחתן בחורות עניות, ואכן זכיתי להכיר בחורה `יקית` ופדנטית, יפה ואצילית שעד מהרה שבְתה את לבי.
אחותי בלימה חצתה את הגבול לרומניה והתישבה עם בעלה השני, יצחק, בעיר טירגו מורש.
בשנת 1955 נישאתי לפַנִי ונולדו לי שתי בנות.
בשנת 1961 עלינו ארצה כשאנו נוסעים לטרנסילבניה ומשם לווינה.
בארץ עבדתי כעצמאי.
בנותיי: שושנה – אחות, ושרית - מזכירה בכירה בתע"ש.
זכינו ליהנות משישה נכדים: שני, גל, איתמר, אור, תומר ואמיר.