פני נולדה בשנת 1930 לאסתר וליטמן ליטמן בעיר דרבן שברומניה. לאב היה מכולת. הבית היה בעל צביון מסורתי. המשפחה מנתה שישה ילדים: מינה, מנחם, מאיר, נחמה, אתי ופני. בשנת 1941 נכנסו הגרמנים לדרבן. כל היהודים שבאזור בסרביה, בוקובינה וצפון מולדביה גורשו בפקודתו הישירה של שליט רומניה, יון אנטונסקו, למחנה טרנסניסטריה שבאוקראינה, בין נהר הבוג לבין נהר הדנייסטר. בנהר הדנייסטר מצאו יהודים רבים את מותם. בעיר מוגילב הוקם מחנה הריכוז. בצעדה המפרכת בבוץ הטובעני נפטרו הדוד של פני, יעקב, וכן סבתהּ.
במחנות ובגטאות שררו רעב, קור ומגיפות. את היהודים הכלואים העסיקו בעבודות שונות, תוך התעללות אכזרית והרג. הצבא הרומני היה פחות יעיל ושיטתי מן הצבא הגרמני. במחנות הריכוז התאפשרה הברחת מזון. במחנות העיקריים שהוקמו באזור נטבחו כ-90,000 יהודים בידי הז`נדרמים הרומנים, המשטרה האוקראינית ויחידה גרמנית מיוחדת.
פני שהייתה ילדה צעירה ורזה, שקעה כל העת בבוץ. כל פעם חילץ אותה אחד המבוגרים ושלף אותה מתוך הבוץ. זה היה בבחינת נס שנחלצה בשלום מן הבוץ, חצתה את נהר הדנייסטר והגיעה למוגילב. עד שנת 1943 חייתה המשפחה במחנה בטרנסניסטריה ובשנה זו השיבו הרומנים את היהודים לבתיהם. טרנסניסטריה שוחררה ב-10 באפריל 1944 בידי הצבא האדום.
במחנה הייתה המשפחה די חופשייה לנוע. הסבתא אסתר הייתה בין הבודדים שיצאה למחנה עם שישה נכדים וחזרה עמם בשלום. לסבתא הייתה אידיאולוגיה שאמרה "שב ואל תעשה מאומה - יביא למותך". היא הייתה אישה פעלתנית ונמרצת ומכרה שאריות של קליפות תפוחי אדמה למניעת כינים. האח מנחם עבד אצל משפחתו כשוליה והם דאגו לו למזון. האחיות מינה ונחמה מכרו דברי סדקית ברחוב: סיכות, חוטים, מחטים ועוד וכך שרדו.
מאחר וסבתא אסתר הסתדרה בתנאים הקשים, אימצה אותם משפחה נוספת מדרבן והצטרפה אל ביתם. הסבתא חיפשה אחר מקום מגורים הולם, מצאה בית נטוש, ונכנסה אליו. הסבתא ביקשה מאם המשפחה שגרה עמם לבל תשכב כל העת בבית בחוסר מעש אך השכנה סרבה לשמוע להצעתה. הסבתא השאירה את השכנה בבית ועברה להתגורר במבנה אחר. אותה אישה לא שרדה ולא שבה עם ילדיה לעיירתם. הם מתו בשל הזנחה.
הפעלתנות הרבה והדאגה לחיי המשפחה הם שהחזיקו בחיים את סבתא אסתר.
באחד הימים נכנס חייל לבית וחיפש אחר האח מאיר. הסבתא הצליחה להחביא את מאיר במרתף. פַני שחורת העור הודיעה לחייל שאחיה מאיר איננו בבית וכי הם צוענים ושיעזוב את המקום.
בשנת 1955 שבה המשפחה לדרבן. הבית היה נטוש. הם פתחו שוב את החנות אותה ניהלו לפני השואה. סבתא אסתר המשיכה לעשות מצוות בסתר וחיתנה כלות עניות.
בשנת 1955 נישאה פני לזאב ונולדו להם שתי בנות.
בשנת 1961 עלתה המשפחה ארצה.
הבנות: שושנה - עובדת כאחות ושרית - עובדת כמזכירה בכירה בתע"ש.
הזוג זכה ליהנות משישה נכדים: שני, גל, איתמר, אור, תומר ואמיר.
פני נפטרה בשנת 1998, יהי זכרה ברוך.