יטי נולדה בשנת 1931 לטאובה-יונה ולנח סקורצרו בעיר סבן שברומניה. האב היה סוחר. הבית היה בעל צביון מסורתי. המשפחה מנתה שבעה ילדים: ברכה, ישראל, אברום-משה, הרשקו, דודי, זלמן ויטי. יטי למדה בבית הספר היסודי שלוש שנים.
בספטמבר 1940 מונה גנרל יון אנטונסקו לראש הממשלה וכונן ממשלה לאומנית פרו גרמנית שהסתייעה בתנועה הפשיסטית האנטישמית "משמר הברזל".
בספטמבר 1941 הצטווה הצבא לאסור את יהודי בסרביה ובוקובינה. השמדת 160,000 מיהודי בסרביה ובוקובינה בוצעה בידי כוחות האיינזצגרופה הגרמנים בשיתוף הצבא הרומני והאוכלוסייה המקומית. 150,000 היהודים שנותרו בשטחים אלה אחרי הרצח גורשו לאזור טרנסניסטריה שבאוקראינה, בין הנהרות הבוג והדנייסטר.
אף היהודים תושבי העיר סבן הובלו ברכבות לטרנסניסטריה.
יטי נשלחה למחנה מוגילב. האב הביא עמו למחנה שעונים רבים, אותם התכוון לתת שוחד לממונים על מנת לעבור עם משפחתו למחנה טוב יותר ממוגילב. האחראים אמנם הבטיחו לו את המעבר אך הוא שילם על כך בחייו. נח הוכה באכזריות ונפטר במחנה. האם מצאה את מותה כעבור שמונה חודשים. האחות ברכה בת השמונה עשרה חלתה מאד והייתה זקוקה בדחיפות לפניצילין. מאחר והכסף לא היה מצוי בידי המשפחה לא התאפשר להם לרכוש את התרופה היקרה - ברכה נפטרה לאחר שנה ומחצה במחנה.
יטי בת העשר הלכה פעם בשבוע לשוק כשהיא חגורה בסינור ובידה נושאת דלי מים נקיים וספל. תמורת ספל המים הצוננים שהגישה למוכרים בשוק זכתה בחתיכת לחם.
אחיה אברום-משה עבד למחייתו בניקיון ובהברשת סוסי הצבא, גם הוא זכה בתמורה לחתיכת לחם.
יטי ישנה עם אחיה הצעיר דודי, וכששאלה אותו: "מה תהיה כשתגדל?" השיב הילד: "רק דבר אחד אני רוצה להיות, בעל מאפייה! ושיהיה לי לחם די והותר ואוכל אף לתת לכם."
ב-10 באפריל 1944 שוחררו טרנסניסטריה, בוקובינה ובסרביה בידי הצבא האדום.
המשפחה שבה לעיר בוטושאן. יטי התגוררה עד עלייתה ארצה אצל דודתה.
בשנת 1951 עלתה יטי ארצה והגיעה לקריית עמל עם שני אחיה: זלמן ודודי.
בשנת 1952 נישאה לפיליפ.
ליטי ולבעלה פיליפ נולדו שתי בנות: ברכה - מהנדסת תעשייה וניהול, ויונה - דוקטור לאימנולוגיה.
הזוג זכה ליהנות משישה נכדים: גיל, גיא, שי, איתי, והתאומים: רועי ונועה.
יטי נפטרה בשנת 2003, יהי זכרה ברוך.