בכר תיאה (טרז)נולדתי בשנת 1926 לוולף ולבלה בינשטוק בעיר האג שבהולנד. החיים בהולנד היו טובים ושקטים. אבי היה סוחר עצים ועסק ביבוא עצים להולנד. ההורים היו אנשים אמידים. הבית היה בעל צביון מסורתי וציוני. המשפחה מנתה שתי בנות: גיזלה ואני. את השכלתי רכשתי בבית הספר היסודי ובבית ספר התיכון בעיר. למדתי בבית הספר הממלכתי במשך עשר שנים, עד המלחמה בהולנד. הצטרפתי לשורות תנועות הנוער ה"מכבי הצעיר".
ב-10 במאי 1940 פלשו הגרמנים להולנד. הצבא נכנע ב-14 במאי. הונהג ממשל אזרחי בראשו אס-אס וממשל אזרחי הולנדי. נאסרה הופעת עיתונים, יהודים סולקו ממשרות ציבוריות ומרצים פוטרו. במהלך חודש פברואר נעצרו יהודים רבים ונשלחו למחנות הריכוז בוכנוולד ומאוטהאוזן.
בקיץ 1941 נאסר לשוטט בפארקים, במקומות רחצה ולהשתמש בתחבורה הציבורית. באוגוסט הורחקו כל התלמידים מבתי הספר.
בהולנד חיו באותה תקופה 140,000 יהודים. גירוש יהודי הולנד החל ביוני 1942. בהולנד הסתתרו כ-25,000 יהודים וכשליש מהם נתפשו. עד שחרורה של הולנד רצחו הנאצים כשלושה רבעים מכלל יהודי המדינה.
עם פרוץ המלחמה ברחנו לצרפת. המשכתי ללמוד בבית הספר הממלכתי בפריז. בהתחלה חיינו בפריז ואבי עסק במסחר בעצים. מאוחר יותר, בשנת 1942, עברנו לחלק החופשי של ממשלת וישי. המקומות העיקריים בהם גרנו היו לה מונט דוֹר, בְּרִיד לה בֶּה וָאלוֹנֶס. בערים הללו הוריי לא עבדו כלל. נדדנו ממקום למקום בעזרת תעודות זהות מזויפות.
שוחררנו בידי האמריקנים ב-31 באוגוסט 1944, ביום ההולדת השמונה עשרה שלי, בעיר ואלונס שבדרום צרפת.
משנת 1947 עד מרס 1949 הייתי פעילה בעלייה ב`.
בשואה נספו סבי, דודים, דודות, בני דודים ובנות דודות, בגטו סטרי שבגליציה. סבי וסבתי מצד אמי נפטרו אחרי המלחמה בפאריס.
בנובמבר 1949 עלינו ארצה באופן עצמאי באנייה "קדמה".
בשנת 1953 נישאתי בארץ לאברהם בכר.
לבעלי ולי נולדו שני ילדים: ירון – עובד במשרד ראש הממשלה, ודן – עובד בחברה המספקת שירותים לחברות תעופה. ילדיי השתתפו במלחמת ששת הימים ושלום הגליל וזכו לאות הוקרה מטעם המשמר האזרחי.
זכיתי ליהנות משישה נכדים: אורי, יובל, אילת, שי, עמרי ונורית.