בלנקי אירנה - בת חסידי אומות העולם – מרגריטה ופרופסור אלכסנדר מנובמרגריטה נולדה בשנת 1887 ואלכסנדר נולד בשנת 1897. הזוג חי בעיר מינסק שברוסיה הלבנה. אלכסנדר היה פרופסור ומנהל הטכניון, רבים בעיר הכירו אותו.
בשנת 1941, בטרם כבשו הגרמנים את מינסק, החליט הזוג לעזוב, אך המלחמה בין ברית המועצות וגרמניה פרצה במפתיע והגרמנים כבשו את העיר עוד בטרם הספיקו לצאת. פרופסור אלכסנדר ורעייתו סייעו לרופאים יהודים לעבור את הגבול בזהות בדויה. הם סייעו לשני רופאים, פרופסור מרקוב וד"ר גינצבורג. הם סייעו גם לכשלושים עד ארבעים יהודים נוספים בבריחה. עזרתם ליהודים התבטאה בכך שהשיגו להם מסמכים שאפשרו להם לצאת את הגטו. הם סיפקו תרופות ליהודי הגטו. הם עזרו לסובייטים במידע שעזר לפגוע בגרמנים. יהודים שנזקקו לאישורי נסיעה קיבלו באמצעותם מסמכים מזויפים על שמות פולנים או של גויים. לגברים הנפיקו תעודות עם שם טטרי מאחר שגם הטטרים נוהגים למול את ילדיהם, וכך לא נחשדו הגברים שהם יהודים. הגבול עבר במינסק. היהודים חצו את הגבול ונסעו לפנים ברית המועצות. את המסמכים ליהודי הגטו היו מוסרים בשעה שיהודים יצאו לעבודה. הם שיחדו את השומרים בכסף והוציאו מקרב הקבוצה שניים-שלושה יהודים בכל פעם, לבל ירגישו בחסרונם. בהגשת עזרה זו, ללא תמורה, נטל עליו הזוג סיכון גדול. בכל מקום ברחבי העיר מינסק היה ידוע שמי שמסתיר יהודי או עוזר לו - דינו מוות. מינסק הייתה ידועה כעיר אנטישמית. גם הבת אירנה סיכנה את חייה בשעה שסייעה להוריה בהגשת מזון ליהודים שיצאו לעבודה. שלוש שנים סייעה המשפחה ליהודי העיר.
בשנת 1943 נעצרו בני הזוג מרגריטה ואלכסנדר מנוב בשל עזרתם ליהודי העיר עקב הלשנה. הזוג נשלח למחנה ריכוז בצפון צרפת, בו חיו כשנתיים. בתם הצעירה בת השמונה נותרה עזובה ללא הוריה, ללא בית מגורים וללא קרובים שייטפלו בה. אירנה נזרקה לרחוב, בו גרה עד סוף המלחמה. האנשים פחדו לסייע לה שמא ייחשבו כמשתפי פעולה. אירנה נאלצה לחטט בפחי אשפה כדי להתקיים.
בתום המלחמה שב הזוג מנוב אל ביתו במינסק. הסובייטים, כעונש על עזרתו ליהודים, שלחו את אלכסנדר לגלות באוזבקיסטן. בתום ריצוי עונשו שב מאוזבקיסטן למינסק. האנטישמיות במינסק הייתה בשיאה והשלטונות לא התירו לפרופסור מנוב לשוב וללמד בטכניון. אף את העבודות והמחקרים שכתב לא התירו לו לפרסם. המשפחה התקיימה מפנסיה.
כשאירנה ביקשה להירשם לאוניברסיטה לא התירו לה השלטונות ללמוד. בשנת 1957 נישאה אירנה ליהודי מיכאל בלנקי.
מרגריטה נפטרה במינסק בשנת 1963 ובעלה אלכסנדר נפטר בשנת 1965, יהי זכרם ברוך.
ב-21 במאי 1996 זכו הזוג מרגריטה ואלכסנדר מנוב בתעודת כבוד, והוכרו כ"חסידי אומות העולם" מטעם מוסד "יד ושם". שמם הונצח לעד על לוח בחורשת חסידי אומות העולם. בתם אירנה לא זכתה להמנות כחסידת אומות העולם, כי התואר מוענק רק לאלו שנולדו לפני שנת 1931, ומאחר שאירנה נולדה רק בשנת 1935 נשלל ממנה כבוד זה.
בשנת 1999 עלתו אירנה ומשפחה לארץ והגיעו להוד השרון. לזוג בת בשם גלינה ברביקוב-בלנקי. אירנה ובעלה זכו ליהנות משלושה נכדים: ניקולאי, אולגה ואירנה.