נולדתי בשנת 1935 ללוטי ואהרון רוזן בעיר סבן שברומניה. אבי היה פחח. הבית היה בעל צביון מסורתי. המשפחה מנתה שני ילדים: מנחם ואני.בספטמבר 1940 מונה גנרל יון אנטונסקו לראש הממשלה שכונן ממשלה לאומנית פרו גרמנית שהסתייעה בתנועה הפשיסטית האנטישמית "משמר הברזל" שהרגו יהודים ובזזו את רכושם.
בספטמבר 1941 הצטווה הצבא לאסור את יהודי הערים. השמדת 160,000 יהודי בסרביה ובוקובינה בוצעה בידי כוחות האיינזצגרופה הגרמנים בשיתוף הצבא הרומני והאוכלוסייה המקומית. 150,000 היהודים שנותרו בשטחים אלה אחרי הרצח גורשו לאזור טרנסניסטריה שבאוקראינה, בין הנהרות הבוג והדנייסטר. עשרות אלפים נהרגו במהלך הגרוש ורבים נורו בידי המלווים הרומנים. אחרים מתו מרעב, מצמא, מהתעללות ומטיפוס במחנות ובגטאות שהוקמו באזור טרנסניסטריה. הגירושים החלו בספטמבר 1941 ונמשכו עד סתיו 1942. למחנות טרנסניסטריה גורשו יהודי בסרביה, בוקובינה וצפון מולדביה שמנו 150,000 – 185,000 יהודים.
בשנת 1942 גויס אבי לעבודות ציבוריות. אמי, אחי ואני הוגלינו לטרנסניסטריה.
נשלחנו לכפר וינדיצ`ן ליד העיר מוגילב. אמי עבדה בבית החרושת לסוכר. את הסוכר הפיקו מעלי תירס. העלים היו נופלים על הרצפה המחוררת וסותמים את החורים. אמי הייתה משחררת את הסתימות בעזרת מקל. כל העת עבדה בתוך מים.
אחי ואני אספנו את עלי התירס. מן העלים קלענו סלי נצרים ואת התוצרת שלנו אמי מכרה. דודי, ד"ר וייצמן, היה רופא שטיפל גם בגויים והציל רבים מהם. תמורת עבודתו קיבל מזון אותו חילק למשפחתנו. הודות לו לא גווענו מרעב. אחד הגויים הגיע אל ד"ר וייצמן בלוויית רעייתו. האישה פנתה אליו וסיפרה שבעלה בלע קש ועל כן אינו יכול לסגור את פיו. דודי בעזרת פינצטה הוציא במהירות את הקש הטורדני מפיו. בתמורה זכה לצלחת ובה חמוצים.
בני משפחתי לקו במחלת הטיפוס, סבי וסבתי נפטרו בשל כך באזור וינדיצ`ן.
בסוף 1943 החזירו שלטונות רומניה את היהודים מטרנסניסטריה למקומות מושבם ברומניה בעקבות לחצים שהופעלו על הממשל והתקרבות החזית לאזור.
במרס 1944 שוחררה טרנסניסטריה על ידי הצבא האדום.
בשנת 1944 שבנו לרומניה אל עירנו סבן. אבי שנסע ברכבת נתפס בידי הצבא האדום שנסוג ונלקח כשבוי מלחמה. במשך שנתיים היה במחנה שבויים בסטלינגרד.
בשנת 1946 שב אבי לביתו. אני התחלתי ללמוד בבית הספר בסבן עד לתיכון. לאחר מכן נסעתי לעיר דורוהוי ושם למדתי שנה אחת בתיכון.
בשנת 1950 עליתי ארצה באנייה "טרנסילבניה" והגעתי לחיפה.
למדתי בסמינר למורים בעכו והתחלתי ללמד במושב היוגב ליד עפולה במשך שנה אחת. התגייסתי לצבא והייתי חיילת בחיל האוויר.
בשנת 1959 נישאתי לז`אק בלומנפלד שעברת את שמו לבן אליהו והתגוררנו כעשר שנים בעכו.
נולדה לנו בת: עדית - מהנדסת מחשבים. זכיתי ליהנות משתי נכדות: קרן וטל.
היום אני מרחיבה את השכלתי בהאזנה להרצאות הנערכות בחוג לגמלאים בבית האומנויות.