בקלש יוסף

ב-1 בספטמבר 1939 פלשו הגרמנים לפולין. באותו לילה למדו יהודים תורה בבית הכנסת - הגרמנים שרפו את בית הכנסת על האנשים שבו. בודדים הצליחו להמלט בחסות הכומר. כעבור חודשיים נלקחו הגברים למשטרה ולמחנות עבודה והועסקו בעבודות ניקיון.

בשנת 1941 נשלחו כ-300 יהודים למחנות סקראו וגוגולין שבגרמניה. נשלחתי למחנה סקראו לארבעה חודשים ועבדתי בפחם בתחנת הרכבת. כשחליתי נשלחתי לבנדין וניקיתי רחובות. בשנת 1942 הוקם שופ-רוסנה, בית חרושת לבגדים, בו עבדו מאות פועלים. עבדתי במשך שנה כמגהץ וכקושר מעילים. נשלחתי למחנה גוגולין ופרקתי סחורה מהרכבות ושבתי לבנדין. בתחילת 1943 עברנו לגור באוהלים בגטו קמיונקין שהיה גיהינום.
בפברואר 1944 נשלחו היהודים למחנה ההשמדה אושוויץ בירקנאו ביניהם היו הוריי, גיטל, סלה וגניה. כעבור שלושה חודשים ערכו סלקציה גדולה - שני אחיי ואני התחבאנו בבונקר. אחי ליאון ברח ליער והפך למפקד פרטיזנים והרג גרמנים רבים. אחרי השחרור, בעת מסיבה, רצח אותו סגנו. במשלוח הבא שהיה באפריל 1943 נסעתי עם אחי למחנה אושוויץ. כשנערכה סלקציה הצטרפנו לקבוצת הצעירים. מספרי היה 133516 והייתי בבלוק 9. עבדתי כבנאי, הועסקנו בבניית אורוות לסוסים ובעבודות אחרות. לאחי מרדכי היה קשר עם שני גרמנים מקטוביץ שהביאו לחם למחנה בונה. אחי שיחד את הגרמני בזהב כדי שיוציא אותו מהמחנה יחד עם עוד שלושה יהודים. הגרמני הסיעו במכונית הלחם וכשהגיעו לשער הסגיר את הארבעה. כעבור ארבעה ימים תלו אותם בבית הסוהר בבונה. מרדכי הספיק לפני תלייתו לבעוט בגרמני. הם היו תלויים ארבעה ימים כבוגדים.
בשנת 1944 עבדתי בקרמטוריום במיון בגדי המתים. אחד מן הקומנדו הורה לי להשאיר חביות של מלט וסיד שבהם הוסתרו חומרי נפץ ליד הקרמטוריום. הקרמטוריום פוצץ הודות לנשים שהביאו את חומר הנפץ מבית החרושת אוניון. גרמני ואוקראיני הושלכו לתנור והתפוצצו יחד עם הקרמטוריום. הגרמנים השליכו רימונים ורסיס חדר לרגלי. יותר לא נשלחו יהודים למשרפות.

בסוף 1944 צעדתי ב"צעדת המוות". מברסלאו נסענו ברכבת פתוחה למפעל לאווירונים אורניינבורג שבברלין. נשלחתי למחנה פלוסנבורג למפעל לתקון מעילים ועבדתי באריזת חבילות בגדים. כעבור חודשיים וחצי נשלחנו ברכבות. האמריקאים הפציצו את הקטר וצעדנו ברגל. כ-15 אסירים וביניהם אני ברחנו, וצעדנו חודשיים ביערות לכפר רודין ביי קאמפ בגבול צ`כוסלובקיה. נכנסנו למחסן תערובת ובו תפוחי אדמה ואכלנו אותם. בבוקר הוציא הגסטאפו את היהודים ליער שם הם נורו.

שוחררנו ב-23 באפריל 1945. כעבור רבע שעה הגיע טנק אמריקני, פתחו את המחסן וחייל אמריקני צעק ביידיש "עמכו" שפירושו "שלנו". הם זרקו לנו ארגזי ביסקוויטים והורו לנו לא לאכול דבר אחר. רוכזנו באולם הספורט. השומרים האוקראינים לא הורשו להיכנס. יהודי אחד הרג כחמישה אוקראינים.

בשנת 1946 נשאתי לאישה את פניה. הרווחתי כסף רב בשל האישור שהיה לי לקנות מזון טרי לאמריקנים. בתי נולדה בגרמניה.

בשנת 1950 עלינו ארצה. באושוויץ נשבעתי שאם אשרוד את השואה אעלה לארץ ישראל. זו מדינתי על כל הקושי שבה. הקמתי נגריה וכל בו לחשמל. פתחתי ארבע חנויות ברמתיים. הייתי סוחר עצמאי.
בשת 1967, לאחר מלחמת ששת הימים, הקמתי מועדון לחיילים וכל חנויותיי עמדו לרשות החיילים. אני מאמץ את בה"ד 4 למעלה מחמישים שנה. אני מסייע לעולים חדשים כעשרים שנה. הייתי יו"ר ארגון הסוחרים. ביום השואה אני דואג להדלקת הנרות לזכר הנספים. זכיתי למדליות ותעודות הוקרה רבות מצה"ל. הייתי אחד העדים במשפט אייכמן. ליוויתי יותר מ-30 משלחות נוער לאושוויץ.

נולדו לנו שלוש בנות: הניה - עובדת במחשבים, דבורה - עובדת ברפואת שיניים, וטובה - מרצה באוניברסיטת ירושלים.
זכינו ליהנות משש נכדות: טלי, אורלי, הילה, מיכל, ענת ויעל וכן מנינה: יובל.