בקלש פניה (פרומה)נולדתי בשנת 1922 לדבורה ולטוביה קוון בעיר בנז`ין-בנדין שבפולין. בעיר חיו כ-45,000 יהודים שהיוו 95 אחוז מתושבי המקום. לאבי היה בית חרושת לנעליים. הבית היה בעל צביון דתי. המשפחה מנתה שבעה ילדים: יהודה, יוסף זיסלה, אוה, סלומון, מניה, סלה ואני. סיימתי את בית הספר המסחרי.
ב-1 בספטמבר 1939 פלשו הגרמנים לפולין.
בלילה שהגרמנים נכנסו לעיר למדו היהודים לימודי תורה בבית הכנסת. הגרמנים הציתו את בית הכנסת על האנשים שבו. יהודים מעטים ניצלו מן השריפה בסיועו של הכומר שאפשר להם להמלט לכנסיה. בכנסיה הוצב שלט גדול בעברית על קיר שלם לזכר הקורבנות שנספו בבית הכנסת. בימי ראשון הגויים מדליקים נרות לזכר היהודים.
כעבור יומיים ריכזו הגרמנים את הגברים על המדרכה והרגו כעשרים איש. גופות המתים היו מוטלות על המדרגות במשך יומיים. על הגופות הונח שלט "אלו רצו מלחמה והיו בוגדים". העיר בנדין הייתה עיר תעשייתית ועל כן ספגה הפגזה כבדה. היהודים נלקחו למשטרה וצולמו כולם למאגר המשטרתי.
הוצאו פקודות שונות: אם גרמני עובר ליד יהודי, על היהודי לרדת מדרגה, להסיר כובעו ולומר שלום. כבידור היו מכים יהודים או מורים להם לזחול על הבטן. כעבור חודש הוקם היודנראט.
בשנת 1942 הייתי בין הראשונות שנשלחו למחנה עבודה בשלזיה. עבדנו במפעל לבגדים ותקנו בגדים שיצאו מהמכונות והיה בהם ליקוי כל שהוא. כמאה בנות עבדו במחנה. הייתי שם כחצי שנה.
בשנים 1942 - 1944 הוצבתי במחנה בגרינברג בבית חרושת לבדים ולמכונות סריגה. נשלחנו מן המחנה כשאנו צועדים ברגל במשך חצי שנה. כל יום ישנו תחת כיפת השמיים. ברחנו ארבע בנות: בת דודתי ואני ושתי חברות שהיו אחיות, וחצינו את הגבול הגרמני. שמענו שמדברים בצ`כית והסתתרנו ביער. המשכנו לצעוד עד שהתרחקו מהאנשים. לפתע התקרב לעברנו גבר גבוה עם חברתו, ברחנו מפניו כשלפתע הבחנו בחיילים אמריקנים וגם ביהודים. הורו לנו לא ללכת מהמקום ולא לזוז. כי עומדים לקחתנו לגרמניה.
הוריי, אחיי ואחיותיי נספו בשואה בשנת 1944 במחנה ההשמדה אושוויץ בירקנאו.
שוחררתי בצ`כוסלובקיה במאי 1945.
נסענו לגרמניה עם האמריקנים ובשנת 1946 נישאתי ליוסף, אותו הכרתי עוד מעירנו בנדין.
חיינו בוויידן שבגרמניה ובתנו נולדה שם.
בשנת 1950 עלינו ארצה.
נולדו לנו שלוש בנות: הניה - עובדת במחשבים, דבורה - ברפואת שיניים, וטובה - מרצה באוניברסיטת ירושלים.
זכינו ליהנות משש נכדות: טלי, אורלי, הילה, מיכל, ענת ויעל וכן מנינה אחת - יובל.
פניה נפטרה במאי 2014. יהי זכרה ברוך!