נולדתי בשנת 1937 לכמוס וגלולה בבנגאזי שבלוב.לאבי כמוס היה בית מלאכה ליצור קומקומי תה וכוסות פח לשתייה. במפעל עבדו פועלים רבים. הבית היה בעל צביון דתי. המשפחה מנתה שבעה ילדים: מימה, חיים, לידיה, ציון, מיסה, אליהו ומרדכי. בעת השואה הייתי ילד קטן. למדתי בבית ספר בבנגאזי והלכתי ללמוד תורה כמו כל בני משפחתי. הסביבה בה גרנו היתה סביבה מעורבת של יהודים וערבים והיו יחסי שכנות טובים.
החיים התנהלו על מי מנוחות. לפעמים פרצו מאורעות והיו פרעות ביהודים.
ראיתי במו עיני כיצד דקרו בן אדם (שעד היום אני פוגש בו בהוד השרון) ופצעו אותו.
בשנת 1942 נשלחנו למחנה ריכוז מרסה מטרוח בתוניס.
נסענו בדרך לא דרך במשאיות רעועות שנתקעו כל הזמן, כיוון שלא היה כביש סלול. קשה לתאר את קשיי הדרך ואת סבלם של בני משפחתי ושלי . המחנה היה מין האנגר ענקי. לכל משפחה הוקצב שטח קטן למגורים והשטח הפנימי הופרד באמצעות חבלים ושמיכות.
מן התקופה הזאת זכור לי במיוחד שאמי שלחה אותי לבאר המרכזית, כיוון שלא היו מים זורמים במחנה הריכוז. הלכתי עם הדלי למלא מים ולאחר שמילאתיו במים, ניצב לידי חייל גרמני גבוה. הגרמני שפך את המים מהדלי והראה לי בידיו כיצד לאסוף את הלכלוך סביב למחנה. לאחר שסיימתי את המלאכה נתן לי בתמורה לחם יבש. כך היה כל יום עד ששחררו אותנו ממחנה הריכוז. את אחי הגדול, חיים בראמלי, לקחו הגרמנים לעבודה, ועל חולצתו ציירו צלב קרס. חזרנו לראותו רק בסיום המלחמה.
שהינו במחנה זה בשנים 1942 עד 1945. רק אחותי מימה נשלחה למחנה ג`אדו והייתה בו עד שחרורה.
עם השחרור חזרנו ללוב, נלקחנו לטריפולי שם גרנו עד העלייה לארץ ישראל.
בנובמבר 1949 עלינו לישראל מטריפולי באנייה "גלילה". משער העלייה נשלחנו לבית ליד ומשם לכפר סבא ושוכנו בבתים נטושים. למדתי בבית הספר היסודי בכפר סבא ועברנו למושב אלישמע ואחר למגדיאל.
בשנת 1957 התגייסתי לצבא ושירתי בחיל המודיעין.
בשנת 1961 התחלתי לעבוד בפריכוז כקניין ולאחר שנתיים התחלתי לעבוד כנהג משאית עד שנת 1999. עבדתי כנהג משאית ביכין חק"ל וכיום אני פנסיונר.
בשנת 1963 נישאתי לרעייתי עמירה.
השתתפתי במלחמת ששת הימים, מלחמת ההתשה, מלחמת יום הכיפורים ומלחמת לבנון. זכיתי לקבל את אות השרות המבצעי ואות מלחמת יום הכיפורים.
נולדו לנו ארבעה ילדים: עמוס - קבלן בנין, אורלי - פקידה בטבע, ציון - עובד בחברת חשמל ועדי - מורה בחינוך המיוחד.
בני עמוס השתתף במלחמת לבנון ושלום הגליל וקיבל אות הוקרה מגדוד סערה (שריון).
זכינו ליהנות מתשעה נכדים: טל, רוני, עדן, יובל, רועי, בן, עמית, מאיה ורותם