ברדה אורי (גוידו)
ולדתי בשנת 1921 לדינה ושלמה ברדה בעיר ברנו שבצ`כוסלובקיה. אבי היה בעל חנות מכולת. למדתי בתיכון גרמני, הלימודים נפסקו עקב כיבוש צ`כוסלובקיה בידי הגרמנים ב-15 במרס 1939.
הצטרפתי לשורות ההכשרה של "מכבי הצעיר" ובדצמבר 1939 יצאנו בשליחות חלוצית מפראג לנמל ברטיסלבה כדי לעלות על אנייה בדנובה ולהפליג לרומניה. כשהגענו לברטיסלבה היה נהר הדנובה קפוא ונאלצנו לישון בבית מלון.
בדצמבר 1940 יצאנו להפלגה לאורך הדנובה: לבודפשט, ליוגוסלביה, בולגריה ולרומניה עד לנמל טולצ`אה. כעבור יומיים עברנו אנייה והפלגנו בה לכרתים, שם ניסה הקפטן היווני לעלות את האנייה על שרטון, אך אנו מנענו ממנו לבצע את מזימתו. המסע נמשך שלושה חודשים.
ספינה בריטית גררה אותנו לנמל לימסול בקפריסין, שם קיבלנו מזון ופחם. הפלגנו לנמל חיפה ובראותנו את הכרמל שרנו ה"תקווה". בנמל חיכתה לנו אניית הגירוש "פטריה". כשירדנו לאנייה נשמע פיצוץ, מזלי שטרם עליתי לאנייה. לאחר שבוע גורשתי לאי מאוריציוס. במשך שנה וחצי ניסינו ליצור קשר ממקום כלאנו עם ממשלת צ`כוסלובקיה הגולה בבריטניה עד שסוכן דרום אפריקני הבריח את מכתבנו וממשלת צ`כוסלובקיה ביקשה מווינסטון צ`רצ`יל לגייסנו.
בתום שנה וחצי באי מאוריציוס התגייסנו כ-60 איש לצבא הצ`כוסלובקי. נלקחנו לדרום אפריקה למחנה מעבר בו שירתו 20,000 חיילים ומשם במשחתת לסואץ ולאלכסנדריה. שירתי כחצי שנה בקומנדו באבטחת שדה תעופה של מטוסי קרב. שר ההגנה הצ`כוסלובקי בא וביקש מתנדבים לחיל האוויר הצ`כוסלובקי במסגרת חיל האוויר הבריטי. התנדבתי לקורס טייס, קיבלתי חמישה ימי חופשה אך לא שבתי לבסיס. באמצעות ההגנה הסתתרתי בכפר החורש ואחר בגניגר ושמי שונה לאורי זינגר יליד ברסלאו שבגרמניה. ב-1944 התגייסתי לצי הבריטי המלכותי ובו שירתי עד לסוף המלחמה.
במלחמה איבדתי את כל משפחתי פרט לאח החי בארץ. הוריי נשלחו למחנה טרזינשטט ושולחו לריגה ב-1942 ולא שבו עוד.
במלחמת השחרור שירתי במסגרת "חיש" בעמק וכן נלחמתי ביתר המלחמות כאיש משטרה.
שירַתי במשטרת ישראל כשנה וחצי בתפקיד מפקד ספינת משמר שסיירה בכנרת. פטרלנו במרחק של 20 מטר מהעמדה הסורית בחוף קורסי להפגנת נוכחות. נפלתי בשבי הסורי, והיות וחבר עין גב נהרג ואחר נפצע קשה, הורה בן גוריון אישית לוועדת שביתת הנשק הסורית ישראלית לשחרר אותי מיד. כעבור חמש שנים זכיתי לצל"ש במטה הארצי על אומץ לב, קור רוח על התנהגותי בשבי.
בשנת 1946 נשאתי לאישה את אזר.
שירתי במשטרת ישראל משנת 1949 עד 1973. עסקתי במדור לחקרי פשעי הנאצים כמקשר בין השופטים שהגיעו ארצה לגבות עדויות ובין העדים – ניצולי השואה שהעידו כנגד פושעי המלחמה, תרגמתי את דבריהם וכן גביתי עדויות של הניצולים. פרשתי מטעמי בריאות.
זכיתי לקבל את כל אותות משרד הביטחון כולל אות הלוחם כנגד הנאצים.
לרעייתי אזר ולי נולדו שלושה ילדים: איתן - מהנדס חשמל, דניאל – טכנאי אלקטרוניקה, ונוגה – טכנאית מזון ומנהלת חשבונות.
זכינו ליהנות משבעה נכדים: נועם, אלירם, נדב, עומר, שני, עדי, וענת וכן מנינים: שחר ועמית.
התנדבתי במשך 8 שנים בבית חולים "מאיר" ובמשמר האזרחי.
זכיתי באות הוקרה מעמותת טרזינשטט.
כעת רעייתי ואנכי מרחיבים את השכלתנו בשמיעת הרצאות בחוג לגמלאים שבבית האומנויות.
אורי נפטר באפריל 2013. יהי זכרו ברוך!
הצטרפתי לשורות ההכשרה של "מכבי הצעיר" ובדצמבר 1939 יצאנו בשליחות חלוצית מפראג לנמל ברטיסלבה כדי לעלות על אנייה בדנובה ולהפליג לרומניה. כשהגענו לברטיסלבה היה נהר הדנובה קפוא ונאלצנו לישון בבית מלון.
בדצמבר 1940 יצאנו להפלגה לאורך הדנובה: לבודפשט, ליוגוסלביה, בולגריה ולרומניה עד לנמל טולצ`אה. כעבור יומיים עברנו אנייה והפלגנו בה לכרתים, שם ניסה הקפטן היווני לעלות את האנייה על שרטון, אך אנו מנענו ממנו לבצע את מזימתו. המסע נמשך שלושה חודשים.
ספינה בריטית גררה אותנו לנמל לימסול בקפריסין, שם קיבלנו מזון ופחם. הפלגנו לנמל חיפה ובראותנו את הכרמל שרנו ה"תקווה". בנמל חיכתה לנו אניית הגירוש "פטריה". כשירדנו לאנייה נשמע פיצוץ, מזלי שטרם עליתי לאנייה. לאחר שבוע גורשתי לאי מאוריציוס. במשך שנה וחצי ניסינו ליצור קשר ממקום כלאנו עם ממשלת צ`כוסלובקיה הגולה בבריטניה עד שסוכן דרום אפריקני הבריח את מכתבנו וממשלת צ`כוסלובקיה ביקשה מווינסטון צ`רצ`יל לגייסנו.
בתום שנה וחצי באי מאוריציוס התגייסנו כ-60 איש לצבא הצ`כוסלובקי. נלקחנו לדרום אפריקה למחנה מעבר בו שירתו 20,000 חיילים ומשם במשחתת לסואץ ולאלכסנדריה. שירתי כחצי שנה בקומנדו באבטחת שדה תעופה של מטוסי קרב. שר ההגנה הצ`כוסלובקי בא וביקש מתנדבים לחיל האוויר הצ`כוסלובקי במסגרת חיל האוויר הבריטי. התנדבתי לקורס טייס, קיבלתי חמישה ימי חופשה אך לא שבתי לבסיס. באמצעות ההגנה הסתתרתי בכפר החורש ואחר בגניגר ושמי שונה לאורי זינגר יליד ברסלאו שבגרמניה. ב-1944 התגייסתי לצי הבריטי המלכותי ובו שירתי עד לסוף המלחמה.
במלחמה איבדתי את כל משפחתי פרט לאח החי בארץ. הוריי נשלחו למחנה טרזינשטט ושולחו לריגה ב-1942 ולא שבו עוד.
במלחמת השחרור שירתי במסגרת "חיש" בעמק וכן נלחמתי ביתר המלחמות כאיש משטרה.
שירַתי במשטרת ישראל כשנה וחצי בתפקיד מפקד ספינת משמר שסיירה בכנרת. פטרלנו במרחק של 20 מטר מהעמדה הסורית בחוף קורסי להפגנת נוכחות. נפלתי בשבי הסורי, והיות וחבר עין גב נהרג ואחר נפצע קשה, הורה בן גוריון אישית לוועדת שביתת הנשק הסורית ישראלית לשחרר אותי מיד. כעבור חמש שנים זכיתי לצל"ש במטה הארצי על אומץ לב, קור רוח על התנהגותי בשבי.
בשנת 1946 נשאתי לאישה את אזר.
שירתי במשטרת ישראל משנת 1949 עד 1973. עסקתי במדור לחקרי פשעי הנאצים כמקשר בין השופטים שהגיעו ארצה לגבות עדויות ובין העדים – ניצולי השואה שהעידו כנגד פושעי המלחמה, תרגמתי את דבריהם וכן גביתי עדויות של הניצולים. פרשתי מטעמי בריאות.
זכיתי לקבל את כל אותות משרד הביטחון כולל אות הלוחם כנגד הנאצים.
לרעייתי אזר ולי נולדו שלושה ילדים: איתן - מהנדס חשמל, דניאל – טכנאי אלקטרוניקה, ונוגה – טכנאית מזון ומנהלת חשבונות.
זכינו ליהנות משבעה נכדים: נועם, אלירם, נדב, עומר, שני, עדי, וענת וכן מנינים: שחר ועמית.
התנדבתי במשך 8 שנים בבית חולים "מאיר" ובמשמר האזרחי.
זכיתי באות הוקרה מעמותת טרזינשטט.
כעת רעייתי ואנכי מרחיבים את השכלתנו בשמיעת הרצאות בחוג לגמלאים שבבית האומנויות.
אורי נפטר באפריל 2013. יהי זכרו ברוך!