נולדתי בשנת 1938 לזמירה ואהרון בעיר בנגאזי שבלוב. בבנגאזי חיו כ-2,600 יהודים, לאחר השואה נותרו 1,700 יהודים – 1,200 נותרו בעיר. לאבי היו חנויות באיטליה והיה ראש הקהילה היהודית בעיר. הבית היה בעל צביון מסורתי. המשפחה מנתה חמישה ילדים: יעקב, רחמים, רבקה, עדינה ואני. בשנת 1940 איטליה הצטרפה למדינות ה"ציר" והתחייבה להעביר את כל היהודים לגרמנים. באותה שנה נמצא אבי מת בבית החולים בעיר – נסיבות מותו נותרו עלומות עד היום. בעלי הנתיניות הזרות נשלחו לארצות מוצאם ולא הגיעו למחנות הריכוז. מתוך 1,900 בעלי הנתינות האיטלקית נעלמו באיטליה כ-400 יהודים. 18 משפחות נשלחו לגרמניה ליד העיר פרנקפורט ומשפחתי נמנתה עמן. בשעה שנודע לאיטלקים אודות 18 המשפחות שנשלחו לגרמניה הם עשו הכול על מנת להשיבם לבנגאזי ומאמציהם אכן נשאו פרי. שוכנו בבניין גדול. 10 - 15 איש יצאו לעבודה עד שממשלת איטליה החליטה לשלחנו למחנה ג`אדו שבלוב.
בשנים 1940 - 1942 חיינו במחנה. אמי, שהייתה אחות במקצועה, עבדה בבית החולים של הגרמנים. המזון היה גרוע ביותר. רבים מתו כתוצאה מטיפוס, דיזנטריה ורעב. שלושה דודים נפטרו ממחלת הטיפוס. גרנו בהאנגר ענקי. כל משפחה תחמה לה ד` אמות בעזרת שמיכות. במחנה ג`אדו חיו כ-1,600 איש ושבו לביתם כ-920 איש. השמירה בוצעה בידי האיטלקים והגרמנים. התעוררה מחלוקת בין האיטלקים והגרמנים בנוגע לשליטה במחנה. הוסכם שהשמירה סביב המחנה תעשה על ידי האיטלקים ובית החולים יהיה תחת פיקוח גרמני. נעשו מספר פעמים נסיונות להרגנו, אך ההוצאה להורג נדחתה כל פעם. ביום השחרור נהרגו אנשים אחדים.
הבריטים שחררו אותנו ב-8 בנובמבר 1942 ושבנו לבנגאזי בתחילת 1943. ביתנו לא נבזז ולא סבלנו מפרעות.
עד שנת 1945 עבדה אמי במכבסה שהוקמה על ידי הבריגדה היהודית. אחותו של אבי לימדה בבית ספר יהודי. למדתי שנתיים בבית ספר ישראלי איטלקי בבנגאזי.
בשנת 1947 עזבה הבריגדה למילנו שבאיטליה ואִתם הוברחו מספר רב מבנות הקהילה.
עלינו ארצה באנייה "תיאודור הרצל" והגענו לחופי הארץ בתחילת 1949. לאבי היו שלושה אחים בוגרי מקוה ישראל שגרו ביפו, אנו התגוררנו בהרצליה.
בארץ סיימתי את לימודי התיכון. התגייסתי לצה"ל. שירתי בצה"ל במשך 23 שנים השתחררתי בדרגת אלוף משנה. אני בעל תואר ראשון בכלכלה.
בשנת 1996 עקרתי להוד השרון. יש לנו מפעל משפחתי לנייר תרופות.
לרעייתי ולי נולדו שלושה ילדים: רונן ורוגל העובדים במפעל, ורונית - מורה.
זכינו, רעייתי ואני, ליהנות משבעה נכדים: אלון, עדי, נועה, זיו, יובל, אופיר, ונטע.