ברודי שלמה (אלכנסדרום-שנדור)נולדתי בשנת 1929 לרחל-רוזליה ולמנחם-עמנואל בעיירה באנפי הונייאד שברומניה. הקהילה היהודית מנתה כאלף איש. אבי ניהל את המקווה. הבית היה בעל צביון חרדי. במשפחה היו חמישה ילדים: רבקה, לייב-הרש, מיכאל, חוה ואני. למדתי בבית הספר הממלכתי שלוש כיתות, וכן למדתי ב"חדר".
בשנת 1940 גורשנו לבודפשט ורוכזנו במחנה ריכוז סובולץ`.
לייב-הרש ואני הועברנו למקום השייך לג`וינט בבייקש צ`ובו שבהונגריה, שם היינו במשך שנה. זה היה מוסד סגור.
אמי וכל ילדי המשפחה שוחררו מן המחנה. כעבור שנה שוחרר אף אבי ושב לביתו. חורף אחד היו בבית ואחר הוחזרו לאותו מחנה סגור בבייקש צ`ובו.
בקיץ 1942 עברתי יחד עם אחי מיכאל למחנה בהונגריה על שפת הדנובה, שם נשארנו ארבעה חודשים. במחנות האלו רוכזו יהודים על משפחותיהם וגורשו לאוקראינה למחנות בטרנסניסטריה שבאזור נהר הדנייסטר, משם לא שבו יותר.
אנו שוחררנו לביתנו ושוב התגוררנו יחד בבית עם ההורים וכל יתר המשפחה למשך שנה אחת.
ב-19 במרס שנת 1944 כבשו הגרמנים את האזור ורוכזנו בגטו קולוש וואר.
בחג השבועות 1944 נשלחנו בטרנספורט למחנה ההשמדה אושוויץ בירקנאו, שם הייתי עד ינואר 1945.
מספר הקעקוע שנחקק על זרועי היה 14843B. חייתי במחנה הילדים ובעיקר ב-C לאגר. עבדתי בהטמנת תפוחי אדמה בשוחות ובכיסויים בקש. הצלחתי לעבור בשלום את הסלקציה של ד"ר מנגלה. בתחילה הייתי עם אבי ואחר נשארתי עם אחי לייב-הרש שעבד במחסני קנדה. המחנה שלי היה סמוך אליו ואחי העביר לי אוכל, לבוש ונעליים דרך הגדר המחושמלת.
באחת הפעמים בהם הייתי נתון בעוצר ביקשתי ממכר שיאתר את אחי על מנת שיחלץ אותי מהצריף. מאחר ואחי עבד במיון בגדים היו לו טבעות זהב ויהלומים. שיחדנו את הקאפו וניצלתי. נתפשתי בשנית והוכנסתי שוב לצריף המועמדים לתאי הגזים.
בשמחת תורה הוצאו כל ילדי הצריף למשרפות. היות והייתי בקבוצה האחרונה הועברנו לבלוק 22. חליתי בגרדת והועברתי למחנה של החולים שם חליתי בדלקת ריאות. רופא שעבד כסניטר אמר לי לעמוד ולא להודיע שאני חולה. רופא זה נתן לי תרופות שעזרו לי להתאושש. בדצמבר שבתי למחנה, לצריף של האריים, בו היה גם איטלקי שבוי שהתיידד אתי ונתן לי מזון.
נשלחתי לצעדת המוות. בתחנת הרכבת ברסלאו הובלתי בקרונות פתוחים עד למחנה הריכוז מאוטהאוזן.
עברתי למחנה עבודה מלק בו הייתי עד חודש מרס ועבדתי בקילוף תפוחי אדמה והוחזרתי למאוטהאוזן שבאוסטריה. הגענו בצעדה לעיר ולץ ומשם למחנה גונס קירכן, שם פגשתי בבן דודי ינקו ואחיו. הייתי חולה מאד ובן דודי טיפל בי עד שהבראתי והאמריקנים אפשרו לי להיכנס לבית החולים.
שוחררתי במחנה זה ב-5 במאי 1945 בידי האמריקנים. הצטרפתי לבריגדה בוולץ ועב
רתי לאיטליה.
בשנת 1948 עליתי ארצה באנייה "ארבע חירויות", בפיקודו של חיים גורי. הועברנו למעצר בקפריסין ונשארתי שם עד 15 במרס 1948. שבתי לעתלית והצטרפתי לקבוצת "אגודת ישראל". משם עברתי לרמת הדר, עבדתי במפעל הבלוקים והצטרפתי להכשרה. במלחמת השחרור התגייסתי לצבא לחטיבת גבעתי והשתתפתי בקרבות בדרום: עירק סואידן, בחרטיה ובנגבה.
בארץ עבדתי כנגר גגות עד יציאתי לגמלאות.
בשנת 1956 נשאתי לאישה את קלרה.
נולדו לנו שלושה ילדים: רחל - עוסקת באומנות בניו זילנד, מנחם - מהנדס אלקטרוניקה בלונדון, ושי ז"ל.
זכינו ליהנות מארבע נכדות: ירדן, קרן, טל וגיל.