עליזה נולדה בשנת 1927 לרחל ולמרדכי צרפתי בעיר סלוניקי שביוון. האב היה מנהל בנמל. הבית היה בעל צביון מסורתי.
עליזה סיימה את לימודיה בבית הספר העממי והתחילה ללמוד בבית הספר התיכון הצרפתי "אליאנס". עליזה שלטה בשפות רבות: לדינו, יוונית, עברית, יידיש וצרפתית.
ב-6 באפריל 1941 פלשו הגרמנים ליוון. עליזה יצאה עם בני משפחתה בטרנספורט השני מסלוניקי, ב-3 באפריל 1943, והגיעה ב-10 באפריל למחנה ההשמדה אושוויץ בירקנאו. במיון שערך ד"ר מנגלה הוצאו מאה בחורות מיוון ובכללן עליזה, שהופנו לבלוק 10. מספר הקעקוע של עליזה היה 41544. בבלוק הזה הייתה במשך אחד עשר חודשים. בלוק 10 נודע לשמצה כבלוק הניסויים, שם נערכו כל סוגי הניסויים המזוויעים. בשעה שנודע לה שהיא ועוד שתי בחורות מיועדות לניתוח איבדה עליזה את עשתונותיה והחלה לצרוח. ד"ר שולמן, הרופא הגרמני, הודיע לה שבשל צריחותיה היא תרד משולחן הניתוחים ותזחל כנחש ותחזה בכל הניתוחים שייבצע. עליזה ביקשה שיירה בה במקום ומוטב שתמות ולא תנותח.
שבוע לפני מועד הניתוח נסע ד"ר מנגלה לגרמניה ולא היה נוכח בניתוח אותו עשה היהודי ד"ר שמואל. לד"ר שמואל היו במחנה אישה ובת, ויומיים לפני הניתוח הרגו הנאצים את שתיהן. ד"ר שמואל החליט לזייף את הניתוחים. הוא אמנם ניתח את שלושת הבחורות בבטנן אך לא פגע ברחם ובאיבריו. ד"ר שמואל אמר לעליזה: "תשתדלי להישאר בחיים ותזכרי אותי". כששב הרופא מגרמניה ביקש לערוך ביקורת אצל שלושת הבחורות שנותחו. הבקשה הייתה שיובאו לפניו בין אם הן בחיים או לא. אחת הבחורות נמצאה ולאחר בדיקה הוברר מעל כל ספק שהניתוח היה מזויף. ד"ר שמואל שילם בחייו על מעשיו והוא נתלה. שתי המנותחות האחרות הוברחו והועברו לעבוד בית חרושת "אוניון". עליזה עבדה ארבעה חודשים כמבקרת פצצות. באוניון התאהבו ברוך ועליזה. שלוש פעמים נפגשו וארבעה פעמים העבירו פתקים. עם התקרבות הצבא האדום לאושוויץ נלקחה למחנה הריכוז מלכוב ורוונסברוק. במחנה עבדה עליזה כחודש וחצי בבית חרושת לנשק.
ב-2 במאי 1945 השתחררה עליזה בידי הבריטים. עליזה הופנתה לבית החולים בהנובר שבגרמניה עד להחלמתה. כעבור שישה חודשים שבה לעיר סלוניקי ופגשה את ברוך בוועד הקהילה. הפגישה בין השניים הייתה מרגשת היות ונדרו נדר שיינשאו אם יישארו בחיים. עליזה סרבה להצעתו בשל הניסויים שעשו בה בבלוק 10 ואי יכולתה ללדת ילדים. ברוך, על אף שאיבד כמעט את כל משפחתו הענפה, היה מוכן לקבלה על אף שלעולם לא ייוולדו לו ילדים, ובלבד שעליזה תיאות להנשא לו.
הזוג נישא ביוון בנובמבר 1945. 54,000 מיהודי יוון שולחו לאושוויץ ורק 5 אחוזים מהם ניצלו.
בשנת 1946 עלו ארצה בעלייה לא חוקית באנייה "חביבה רייק". השניים קיבלו חדר ברפת שפונתה מפרות אצל משפחת גרושקביץ במגדיאל. להפתעת הזוג התברר שעליזה הרה ובשעה טובה נולד לה בן. רק אז הבינה את משמעות דבריו של ד"ר שמואל.
לעליזה נולדו שני ילדים: יעקב – העובד במזגנים ולילי – עובדת בחינוך המיוחד.
לברוך ועליזה נולדו הנכדים: שי, ליאור, רותם, גלעד ושלי, ושתי נינות: ליאל וגלי .
עליזה הדריכה קבוצות תלמידים במשואה שבתל יצחק, ליוותה קבוצות לפולין והרצתה בבתי הספר. עליזה הייתה חברה פעילה בבני ברית. היא מונצחת בבני ברית ואף ביד ושם.
עליזה נפטרה בשנת 1993, יהי זכרה ברוך.
עליזה סיימה את לימודיה בבית הספר העממי והתחילה ללמוד בבית הספר התיכון הצרפתי "אליאנס". עליזה שלטה בשפות רבות: לדינו, יוונית, עברית, יידיש וצרפתית.
ב-6 באפריל 1941 פלשו הגרמנים ליוון. עליזה יצאה עם בני משפחתה בטרנספורט השני מסלוניקי, ב-3 באפריל 1943, והגיעה ב-10 באפריל למחנה ההשמדה אושוויץ בירקנאו. במיון שערך ד"ר מנגלה הוצאו מאה בחורות מיוון ובכללן עליזה, שהופנו לבלוק 10. מספר הקעקוע של עליזה היה 41544. בבלוק הזה הייתה במשך אחד עשר חודשים. בלוק 10 נודע לשמצה כבלוק הניסויים, שם נערכו כל סוגי הניסויים המזוויעים. בשעה שנודע לה שהיא ועוד שתי בחורות מיועדות לניתוח איבדה עליזה את עשתונותיה והחלה לצרוח. ד"ר שולמן, הרופא הגרמני, הודיע לה שבשל צריחותיה היא תרד משולחן הניתוחים ותזחל כנחש ותחזה בכל הניתוחים שייבצע. עליזה ביקשה שיירה בה במקום ומוטב שתמות ולא תנותח.
שבוע לפני מועד הניתוח נסע ד"ר מנגלה לגרמניה ולא היה נוכח בניתוח אותו עשה היהודי ד"ר שמואל. לד"ר שמואל היו במחנה אישה ובת, ויומיים לפני הניתוח הרגו הנאצים את שתיהן. ד"ר שמואל החליט לזייף את הניתוחים. הוא אמנם ניתח את שלושת הבחורות בבטנן אך לא פגע ברחם ובאיבריו. ד"ר שמואל אמר לעליזה: "תשתדלי להישאר בחיים ותזכרי אותי". כששב הרופא מגרמניה ביקש לערוך ביקורת אצל שלושת הבחורות שנותחו. הבקשה הייתה שיובאו לפניו בין אם הן בחיים או לא. אחת הבחורות נמצאה ולאחר בדיקה הוברר מעל כל ספק שהניתוח היה מזויף. ד"ר שמואל שילם בחייו על מעשיו והוא נתלה. שתי המנותחות האחרות הוברחו והועברו לעבוד בית חרושת "אוניון". עליזה עבדה ארבעה חודשים כמבקרת פצצות. באוניון התאהבו ברוך ועליזה. שלוש פעמים נפגשו וארבעה פעמים העבירו פתקים. עם התקרבות הצבא האדום לאושוויץ נלקחה למחנה הריכוז מלכוב ורוונסברוק. במחנה עבדה עליזה כחודש וחצי בבית חרושת לנשק.
ב-2 במאי 1945 השתחררה עליזה בידי הבריטים. עליזה הופנתה לבית החולים בהנובר שבגרמניה עד להחלמתה. כעבור שישה חודשים שבה לעיר סלוניקי ופגשה את ברוך בוועד הקהילה. הפגישה בין השניים הייתה מרגשת היות ונדרו נדר שיינשאו אם יישארו בחיים. עליזה סרבה להצעתו בשל הניסויים שעשו בה בבלוק 10 ואי יכולתה ללדת ילדים. ברוך, על אף שאיבד כמעט את כל משפחתו הענפה, היה מוכן לקבלה על אף שלעולם לא ייוולדו לו ילדים, ובלבד שעליזה תיאות להנשא לו.
הזוג נישא ביוון בנובמבר 1945. 54,000 מיהודי יוון שולחו לאושוויץ ורק 5 אחוזים מהם ניצלו.
בשנת 1946 עלו ארצה בעלייה לא חוקית באנייה "חביבה רייק". השניים קיבלו חדר ברפת שפונתה מפרות אצל משפחת גרושקביץ במגדיאל. להפתעת הזוג התברר שעליזה הרה ובשעה טובה נולד לה בן. רק אז הבינה את משמעות דבריו של ד"ר שמואל.
לעליזה נולדו שני ילדים: יעקב – העובד במזגנים ולילי – עובדת בחינוך המיוחד.
לברוך ועליזה נולדו הנכדים: שי, ליאור, רותם, גלעד ושלי, ושתי נינות: ליאל וגלי .
עליזה הדריכה קבוצות תלמידים במשואה שבתל יצחק, ליוותה קבוצות לפולין והרצתה בבתי הספר. עליזה הייתה חברה פעילה בבני ברית. היא מונצחת בבני ברית ואף ביד ושם.
עליזה נפטרה בשנת 1993, יהי זכרה ברוך.