נולדתי בשנת 1917 לגיטה-טובה ולאברהם בעיר לבוב שבפולין. אבי היה מלמד-מורה. הבית היה בעל צביון דתי. המשפחה מנתה שלושה ילדים: סושה-סופיה, גולדה ואני. למדתי חמש כיתות בבית הספר הממלכתי. ב-1 בספטמבר 1939 פלשו הגרמנים לפולין.
חיינו באזור שהיה תחת שלטון ברית המועצות. ב-22 ביוני 1941 פרצה מלחמה בין גרמניה לברית המועצות. האזור שלנו נכבש בידי הגרמנים. יהודי העיר רוכזו בגטו. חייתי כשנה בגטו ועבדתי בכל מיני עבודות כפייה.
ברחתי מהגטו עם מספר חברים אל היערות והצטרפנו אל הפרטיזנים. נלחמתי יחד עם הפרטיזנים והשתתפתי בכל המבצעים שלהם. הצטרפתי למשפחת בילסקי שהייתה אף היא משפחה פרטיזנית לוחמת. זה היה מחנה המשפחה הגדול ביותר, שבסוף ימיו מנה 1,200 איש, שהוקם ביערות נליבוקי בבילורוסיה והיה תחת פיקודו של טוביה בילסקי. יחידת הפרטיזנים של בילסקי ביצעה פעולות תגמול ונקם בשוטרים המקומיים ובאיכרים שנטלו חלק ברציחת יהודים, והפילה פחד על האזור. נמניתי עם שורותיהם עד שלבוב שוחררה בידי הצבא האדום בשנת 1944.
שבתי ללבוב וגיליתי שאמי, אבי, אחותי סושה שהייתה נשואה לטמפלמן ושני ילדיהם נשלחו למחנה ריכוז בברגן בלזן ונספו במחנה זה.
עברתי את הגבול הרומני ונסעתי לאיטליה. בעיר קרמונה נישאתי לרחל.
עלינו ארצה באניית המעפילים "שבתאי ליז`ניסקי". בדרך נעצרנו בידי הבריטים והוגלינו למחנה המעצר באי קפריסין.
בסוף 1947 עלינו ארצה. נשלחנו לכפר סבא. קיבלנו כסף מהסוכנות ושכרנו דירה במגדיאל.
בארץ עבדתי בריצוף חרסינה. הייתי פועל בסולל בונה עד שיצאתי לגמלאות.
נולדו לנו שני ילדים: טובה - מנהלת משרד מע"מ, ואריה - רואה חשבון.
זכינו ליהנות מחמישה נכדים: עינב, אבישי, שירה, מיטל וקרן.
שמעון נפטר בפברואר 2011, יהי זכרו ברוך!