נולדתי בשנת 1931 לרז`ין ולאלברט בעיר קלישי שבצרפת. הוריי הגיעו מסלוניקי לצרפת וניהלו בית בורגני בעל צביון חילוני אך היו שומרי מסורת, במיוחד הקפידו לקיים את החגים. המשפחה מנתה שני ילדים: נינה ואני. בבית היה פסנתר בו ניגנה בעיקר אחותי. הייתה לנו עוזרת ספרדייה שעזרה לנו בלימודים. אבי היה מנהל חשבונות בכיר ושלט במספר שפות. אבי היה חבר בתנועת ה"בונים החופשיים". הוא היה איש משכיל. לפני השואה הספקתי לבקר רק בגן ילדים. ב-10 במאי 1940 החלה המתקפה על צרפת. פריז נכבשה ב-14 ביוני 1940 וצרפת נכנעה לגרמנים ב-22 ביוני 1940.
בשנת 1942 יצא צו שעל כל היהודים להתייצב במשטרה לרישום. על כל היהודים ילידי צרפת נגזר לענוד טלאי. כך הגעתי לבית הספר עם הטלאי, אך לא הציקו לי במיוחד. הוריי, שהיו ילידי סלוניקי, לא נדרשו לענוד את הטלאי, אך אסור היה להם לעבוד. חלוקת תלושי מזון ליהודים צומצמה עד למינימום.
המתח החל בשעה שעצרו יהודים ברחובות והעבירו אותם למחנה שהוקם בתוך פריז – מחנה "דרנסי".
בשנת 1942 אחותי ואני הופרדנו מהורינו שנשלחו ממחנה דרנסי למחנה ההשמדה אושוויץ בירקנאו בטרנספורט 144 A. הוריי נספו במחנה יחד עם שאר בני משפחתי הקרובה. אחד מדודיי שהצליח להתחמק ממחנה דרנסי העביר אותי למשמרת אל משפחה שהיו שומרי בניין, שם שהיתי חודשיים. 77,000 יהודים נספו במחנות ההשמדה כ-20 אחוזים מיהודי צרפת.
הועברתי למוסד לילדים יתומים מיסיונרי מחוץ לפריז, שם הורד ממני הטלאי. נדרשנו לעבוד הרבה וכן ללמוד. למוסד זה הצטרפה אחותי בדרך לא דרך, ושהינו בו עד 1947. בן דודי הגיע לחלצנו, ונלקחנו למוסד לניצוליי שואה של הג`וינט.
צרפת שוחררה בידי האמריקנים ב-31 באוגוסט 1944. שבתי לעירי קלישי ולמדתי בתיכון המקומי שלוש שנים במגמת חשמל. מנהלת המוסד הפרוטסטנטי הצליחה לגרום להוצאתי מבית הספר הזה. התחלתי לעבוד בעבודות מזדמנות. היות והייתי מוכשר בעבודות כפיים, והייתי כבן ארבע עשרה, שאפו להעבירני לבית ספר אחר שהיה שייך לג`וינט, אך סרבתי. התגוררתי אצל אישה יהודייה מטורקיה.
בספטמבר 1949 עלינו ארצה באמצעות "דרור הבונים" לשער עלייה. לאחותי היו קשרים בתל אביב ובאמצעותם עזבנו את שער עלייה. בשל טעות מנהלתית הגעתי בסופו של דבר לקיבוץ גבת, אך לא התקבלתי בשמחה, ובגיל צעיר נאלצתי להתגייס לצבא.
בשנת 1960 נישאתי לצביה.
השתתפתי בכל המלחמות פרט למלחמת השחרור.
בארץ עבדתי כמנהל אחזקה ב"פריכוז" כ- 35 שנה, עד לסגירת המפעל.
לרעייתי ולי נולדו שני ילדים: אורלי - מורה לכימיה בתיכון ואלון - עצמאי הגר בפריז.
זכינו ליהנות מחמישה נכדים: שיר, משה, עדו, אודליה ועילי.