נולדתי בשנת 1935 לאילנה-חנה ודב פרלמן בבודפשט שבהונגריה. אבי היה חזן ושוחט בקהילה הניאולוגית של בודה ומשפחתו הייתה אורתודוכסית חסידית. בית הוריי היה בעל צביון דתי בסביבה חילונית מובהקת. הלכתי לגן ולבית הספר היהודי והתחברתי רק עם ילדים יהודים. ההכרות עם ילדי הגויים הייתה קלושה.
בשנת 1942 גייסו את אבי לגדודי העבודה של הצבא ההונגרי שבהם שרתו יהודי הונגריה.
המגויסים היהודים לא קיבלו מדים ונשק. כל אחד מהם היה חייב להביא עמו בגדים מהבית. היחס כלפיהם היה קשה מאד והם עבדו בחפירת שוחות ובבנית ביצורים עבור הצבא ההונגרי.
בשנת 1943 נלקח אבי יחד עם גברים יהודים רבים לחזית ברית המועצות. הם שימשו ככוח עזר לצבא הלוחם בצבאות ברית המועצות. אבי לא שב לביתו ונחשב בחזקת נעדר מן הקרבות שנערכו ליד הדון שבברית המועצות. נותרנו לבדנו עם אמי כשאני בת שמונה ואחי בן שנתיים.
ב- 19 במרס 1944 פלשו הגרמנים להונגריה ומצב היהודים החמיר. היהודים המשיכו את שיגרת חייהם בבתיהם בהגבלות מסוימות: ענידת מגן דוד צהוב לילדים מגיל שלוש ואיסור לימודים גבוהים. היהודים הועברו לבתים שסומנו במגן דוד צהוב. הצפיפות בבתים אלה הייתה קשה ביותר. שתי משפחות הצטופפו בחדר, כך שבדירה של שלושה חדרים חיו בין שש לשבע משפחות. יהודי הונגריה הובלו בטרנספורטים מכל מחוזות הונגריה, פרט ליהודי בודפשט, אל מחנות הריכוז. כל משפחתי: סבים, סבות, דודים ובני דודים נשלחו למחנה ההשמדה אושוויץ בירקנאו. רק מעטים מהם שבו הביתה - השאר נספו עוד באותו יום במשרפות.
באוקטובר 1944 עלתה לשלטון המפלגה הפשיסטית הקיצונית של הונגריה "צלב החץ". מצב היהודים הורע וכל מי שנמצא ברחוב נורה או נלקח למעצר. הוקם הגטו והיהודים הוצאו מן הבתים למקומות לא ידועים. אמי ודודתי נלקחו לצעדת המוות לאוסטריה. נותרתי לבד זרוקה ברחוב עם אחי ובת דודתי - שניהם כבני שנתיים-שלוש. תנועת הנוער היהודית ציונית לקחה את הילדים העזובים מהרחובות תחת חסותה, והעבירה אותנו לבתים המסומנים בצלב אדום. אמי ואחותה הצליחו לברוח מצעדות המוות ושבו לבודפשט.
ב- 18 בינואר 1945 שיחרר הצבא האדום את בודפשט. כ-564,000 מיהודי הונגריה נספו בשואה.
בשנת 1948 יצאתי מהונגריה עם תנועת הנוער "בני עקיבא". בשנת 1949 עלינו ארצה באנייה "מרטון". התחנכתי בקיבוץ משואות יצחק. למדתי בבית הספר למטפלות בתינוקות של ויצ"ו בתל אביב ועבדתי בזה שנים רבות. בגיל 18 נישאתי לבעלי מתתיהו, יליד הארץ, שמשפחתו חיה בארץ דורות רבים ואמו צביה ילידת חברון.
למדתי הנהלת חשבונות ועסקתי בכך עד יציאתי לגמלאות.
נולדו לנו ארבעה ילדים: דב - יועץ מס, שלמה ז"ל, אריאל – עובד במפעל, ואביטל - מורה.
תיעוד חיי עד העלייה ארצה מסופר בספר "תולדות כפר הנוער הדתי בגולה". הספר מתאר את חיי הילדים היהודים שניצלו בימי השואה בבודפשט ומאגד את זיכרונותיהם.
בארץ נרתמתי בכל מאודי לעזרה לעמותת "ח"ן" ול"שי"ל". זכיתי לתעודת הוקרה מטעם עמותת ח"ן מידי ראש העיר עזרא בנימיני על ניהול הנהלת החשבונות לעמותה.
נכדיי האהובים מעניקים לנו שמחה וטעם לחיים: הילה, סיון, קרן, אי
לן, כפיר, איתן, אופיר ושיר.
אני מרחיבה את השכלתי בהשתתפות בהרצאות המתקיימות בחוג לגמלאים וכן אני נהנית ממשחק הברידג`.