גורנשטיין גניה (הניה)נולדתי בשנת 1930 לטובה וללייב-אריה בונק בעיר שאוליי שבליטא. לאבי היה משרד שעסק במסחר בעץ. הבית היה בעל צביון דתי. המשפחה מנתה שישה ילדים: יוסף, אברהם, דינה, חנה, מנה ואני. למדתי שלוש כיתות בבית הספר היהודי. בשנת 1931 עברה משפחתי לגור בעיר ממל.
בשנת 1939 הגיעו הנאצים לעיר ממל ואנו נמלטנו מן העיר לעיר פלונגה. אבי המשיך בעיסוקו בעיר. ב-24 ביוני 1941 פלשו הגרמנים לליטא. כבר ב-22 ביוני משפחתי נמלטה ברגל מפני הגרמנים והגעתי לעיר נובוסיבירסק שבברית המועצות אל הקולחוז בורושילאו. בדרך אבדו לנו: ההורים, אחי יוסף, אחותי דינה - האחות מנה, סבי וסבתי נהרגו, הפרטיזנים הליטאים הרגו אותם ביערות.
נשארתי עם חנה ואברהם. לאחר שהגענו לנובוסיבירסק פגשנו את אדם.
אבי לייב ואחיי אברהם ויוסף גויסו לצבא הליטאי לדיוויזיה ה-16. במהלך הקרבות בארול נהרג אבי. אחי אברהם נהרג בקרב בקלינגרד-קניסברג. יוסף נפצע במהלך המלחמה אך המשיך להלחם עד ברלין. עם תום המלחמה חזר לפלונגה שבליטא.
אמי לא הייתה אִתי בנובוסיברסק בכל תקופת המלחמה אלא הייתה בעיר אחרת ורק אחרי המלחמה נפגשתי אתה. אני הייתי בת עשר ואחותי חנה הייתה בת שש וגרנו יחדיו. אני יצאתי לעבודה ביער ועבדתי בכריתת עצים. תמורת עבודתי קיבלתי תלושים לקניית לחם.
במאי 1945 תמה המלחמה.
בשנת 1946 שבנו לליטא ופגשתי את אמי בפלונגה וכן את אחותי דינה ואחי יוסף.
בשנים 1947 - 1954 למדתי בקורסים להנהלת חשבונות ועבדתי במקצוע זה.
בשנת 1954 נישאתי לאדם ועברתי לגור בווילנה. נולדו לנו שתי בנות.
היינו מסורבי עלייה במשך עשר שנים. השלטונות לא התירו לנו להגר לארץ.
אמי עלתה ארצה בשנת 1972 ואנו עלינו ב 1988.
שתי בנותינו: מנה - זמרת אופרה בוילנה ואף עבדה באופרה בארץ, ויהודית- אחות בבית החולים בארץ.
בארץ עבדתי כמטפלת ואחר כתבתי כתבות לעתון האידי "נייט צייטונג". כמו כן אני כותבת שירים ביידיש.
זכינו ליהנות משני נכדים: גבי ומילה.