הדסה נולדה בשנת 1931 לרחל ולניסל גרוספלד בעיר ורשה שבפולין. האב היה שרברב. הבית היה בעל צביון חילוני. המשפחה מנתה שישה ילדים: פנינה, חנה, שולה, משה, קלמן והדסה. הדסה למדה כיתה אחת בפולין.ב-1 בספטמבר 1939 פלשו הגרמנים לפולין. בתחילה הסתתרו במרתף בוורשה מפוחדים ורועדים מקור. המטוסים הגרמנים הפציצו בית חרושת למלפפונים חמוצים ומאחר ולא היה מה לאכול הם אכלו פח שלם של מלפפונים.
המשפחה ברחה לכיוון ברית המועצות, אל העיר ביאליסטוק. האב והדוד ברחו לפני שאר בני המשפחה מאחר שידעו כי הגרמנים שולחים את כל הגברים למחנות עבודה. בביאליסטוק הצטופפו בתוך אולם ענק למשך תקופה מסוימת.
הם נסעו לקולחוז והתגוררו בבקתה ללא מקלחת וללא מזון. ההורים החלו לעבוד בשדות. האחות פנינה לקתה בדלקת בברך. היא עברה ניתוח אך נותרה צולעת. בקולחוז נולדה האחות חנה. האחים משה וקלמן נפטרו בקולחוז מחוסר תזונה הולמת וממחלות. הם סבלו גם מכינים.
פנינה והדסה נשלחו לפנימייה בטהרן
עם פרוץ המלחמה ברחו כ-3000,000 מיהודי פולין לשטחי ברית המועצות. קצתם נדדו בסיביר, קצתם הגיעו לרפובליקות הסובייטיות באסיה התיכונה, בתנאי רעב ומחסור. במסע ארוך וקשה זה איבדו אלפי ילדים את הוריהם. ב-1942 נחתם הסכם בין ממשלת פולין הגולה לבין ממשלת ברית המועצות, שפליטים פולנים יגויסו לצבא הפולני ויילחמו לצד הצבא הסובייטי, ובתמורה הותרה יציאתם של כ-24,000 חיילים ופליטים פולנים. באמצע 1942 העבירו השלטונות לטהרן שהייתה תחת שלטון בריטי את הפליטים. עם פליטים אלה נמנו כאלף ילדים וכ-800 מבוגרים יהודים. רוב הילדים היו יתומים, ורק מיעוטם היו עם הורה אחד או שניים. עם הגיעם לטהרן הקימו הפליטים היהודים המבוגרים בית יתומים, בסיוע הקהילה היהודית המקומית. שליחי הסוכנות היהודית נשלחו לטהרן והקימו במקום משרד ארץ ישראלי. באוקטובר 1942 ניהלה צפורה שרתוק את בית היתומים שנקרא "בית הילד היהודי". בית היתומים נוהל בתנאי מחסור חמורים ותוך מאמץ עילאי להוציא עוד ילדים יהודים מידי הכמרים והנזירות. בינואר 1943 הושגו רישיונות העלייה משלטונות המנדט והם הפליגו לקרצ`י, לסואץ וב-18 בפברואר 1943 הגיעו ברכבת ארצה.
הילדים נשלחו לכל רחבי הארץ, לפנימיות ולקיבוצים. הדסה נשלחה לירושלים ל"בית צעירות" והאחות פנינה נשלחה לפנימייה במוצא. הדסה שהתה בבית הצעירות חמש שנים. במוסד למדה עברית ולימודים כלליים.
בתום המלחמה עלו ההורים ארצה עם בתם חנה. האחות שולה נולדה בארץ. ההורים התגוררו בחדרה בבית העולים ואחר קיבלו דירת חדר, בה התגוררו עם ילדיהם. הדסה התגוררה עמם מספר שנים והתגייסה לצבא.
הדסה נישאה בקיבוץ מעיין צבי, נולד לה הבן עמוס והתגרשה מבעלה. בשנת 1953 נישאה לחנוך.
נולדו לה שני ילדים: עמוס - גר בקיבוץ מעגן מיכאל ועובד בו, ורוֹן - מעצב שיער.
הדסה זכתה ליהנות מהנכדים: יאיר, התאומים טל ושחר, זוהר, קרן, תום ואופק.
בשנת 2005 נפטרה הדסה, יהי זכרה ברוך.