נולדתי בשנת 1930 לאמה ולבצלאל גולבורסקה בעיר וילנה שבפולין. אבי היה בעל בית חרושת לקרטון. הבית היה בעל צביון מסורתי-דתי. המשפחה מנתה שישה ילדים: זאב, יוסף, רחל, סימה, תמר ואני.הגרמנים כבשו את וילנה ב-24 ביוני 1941.
בעיר חיו באותה עת כ-57,000 יהודים. ימים ספורים לאחר הכיבוש הוציאו השלטון הצבאי הגרמני והשלטון הליטאי צווים שחייבו את היהודים בנשיאת טלאי צהוב והגבילו את חופש התנועה.
בראשית יולי 1941 הוצאו 5,000 גברים יהודים להורג בגיא ההריגה שביער פונאר.
אקציה נוספת נערכה בראשית ספטמבר ובמהלכה נלקחו לאתר בפונאר כ-8,000 יהודים ונרצחו שם.
היהודים הוכנסו לשני גטאות – גטו למועסקים בעלי רישיונות עבודה וגטו למשפחות, אני הייתי בגטו זה.
באוקטובר-דצמבר נערכו אקציות נוספות וחוסל הגטו השני. הגטו הראשון צומצם. עד סוף 1941 רצחו הגרמנים 35,000 יהודים מתוך כ-57,000 יהודים שהיו בעיר ביום הכיבוש.
בספטמבר 1943 חוסל גטו וילנה. גברים ונשים כשירים לעבודה נשלחו למחנות הריכוז באסטוניה, היתר נרצחו ביער פונאר ובמחנה ההשמדה סוביבור.
בשואה איבדתי את אמי, אבי ושני אחיי.
בשנת 1945 עליתי ארצה ונישאתי לישראל.
לישראל ולי נולדו שלושה ילדים: זאב - עובד בחברת מזון גדולה, עדנה - מזכירה באותה חברה, ואורית - עובדת סוציאלית באגודה למלחמה בסרטן.
זכיתי ליהנות מתשעה נכדים: דנה, ליאור, אופיר, רוני, נועם, גיא, יעקב, ענבל ולי.