גרינברג חדוה (אדית)נולדתי בשנת 1927 לגיזלה ולקלמן מרקוביץ בעיר חוסט שבצ`כוסלובקיה. בשנת 1930 התגוררו בחוסט כ-6,000 יהודים מתוך אוכלוסייה שמנתה 20,000 תושבים. אבי היה סוכן של שני בתי חרושת לבגדים שהיו בסודטים. הוא היה נוסע לפולין, רומניה והונגריה ומפיץ את הסחורה. המשפחה הייתה בעלת צביון דתי וציוני. אבי היה תלמיד חכם שלמד בישיבה. המשפחה מנתה שלושה ילדים: משה, יהודה ואני. למדתי בבית ספר עברי הונגרי. אבי ואחיי שלטו בשפה העברית.
הספקתי ללמוד בבית ספר עשר כיתות עד שנכנסו הגרמנים לעיר.
ב-19 במרס 1944 פלשו הגרמנים לאזור, ומיד לאחר חג הפסח נשלחנו לגטו בחוסט בו היינו כחודשיים.
במאי 1944 נשלחנו בטרנספורט למחנה ההשמדה אושוויץ בירקנאו. אמי שאחזה את בנה הצעיר של בת הדודה נשלחה עמו למשרפות.
שלושה שבועות הייתי במחנה ולאחר מכן נשלחתי למחנה עבודה בריגה שם חפרתי ביצורים לחיילים ולמטוסים.
הועברתי למחנה ההשמדה שטוטהוף שבו פעל קרמטוריום. נשלחתי יחד עם בת הרב לבלוק המיועד למשרפות משום שהיינו רזות מאד. כשנשארנו לבדנו התחלנו לבכות, אך התנחמנו כשהגיעו טרנספורטים מאושוויץ ואולי אמי תמצא בין הבאות. מחנה שטוטהוף היה מחולק לשניים. רק בזמן שחולקו מנות האוכל אפשר היה לעבור מצד אחד לצד השני ולהתחלף עם האסירות. מצאתי אסירה שהייתה מעוניינת להימצא עם בת דודתה, החלפנו את בגדינו ועברתי לצדו השני של המחנה. כך למעשה ניצלו חיי מן המשרפות. הלכתי לעבודה בביצורים. במהלך העבודה השגיחו עלינו גרמנים וחיילי אס-אס לטביים. כל העת חששתי פן יהרגו אותי החיילים מלטביה, כי תמיד רעדתי, גם כשהיה על גופי מעיל.
נשלחתי לשלזיה שבפולין אל מחנה העבודה דונדנגן. צעדנו בחמישה טורים, מי שהתמהמה והתבוסס בשלג, נורה במקום. בת דודתי עזרה לי תמיד כי הייתי חלשה, רזה ומפונקת. גם במחנה זה עבדתי בביצורים.
נשלחנו למחנה פופרוולן לעבוד בבניית ביצורים ונשלחתי למחנה ברומברג ואף שם עבדתי בבניית ביצורים.
בינואר 1945 שוחררתי בידי הצבא האדום. המסע חזרה לביתי ארך חודשים, ברעב וללא אוכל כשהכל מסביב מופצץ. הגעתי עם בת דודתי אילונקה זידנפלד. אחי יהודה שב אחרי שחלה בטיפוס במחנה הריכוז מאוטהאוזן שבאוסטריה ואחי משה מרקוביץ היה במחתרת בבודפשט וחי כגוי כשהוא מנפיק דרכונים מזויפים ליהודים ומצילם. אבי נהרג במחנה מלק ליד וינה ב-1945.
בשנת 1947 נישאתי לבעלי חיים גרינברג בפראג.
בדצמבר 1949 עלינו ארצה באנייה "אבזיה" והגענו למגדיאל בה התגורר אחי יהודה.
נולדו לבעלי ולי שני בנים: אורי ורוני - מנהלים משרד הסעות הקרוי על שמם.
זכינו ליהנות מחמישה נכדים: דנה, עומר, שירה, ליאת ודור.