נולדתי בשנת 1913 לסופיה וליחזקאל גולדן בעיר בראילה שברומניה. אבי היה סוחר עצים ונפטר בהיותי בת שנה. הבית היה בעל צביון מסורתי. המשפחה מנתה שתי בנות: שרה ואני. למדתי ארבע שנים בבית ספר ממלכתי ושבע שנים בגימנסיה. הייתי פעילה בתנועת השומר הצעיר.בעת המלחמה נלקחו דודיי לעבודה במחנות עבודה בבסרביה סמוך לאוקראינה. אנשים שהיו בעלי ממון יכלו לשחד ולפדות את עצמם.
בשנת 1939 נפטרה אמי. אחותי ואני נסענו לבוקרשט שם עבדנו בסריגה. קנינו מכונת סריגה אך את מרבית העבודות ביצענו בסריגה ידנית. סרגנו בעיקר סוודרים, צעיפים וכפפות אותם מכרנו לחנות אחת. היה קשה מאוד למכור את מרכולתנו והתקיימנו בדוחק.
בשנת 1940 מונה גנרל יון אנטונסקו לראש הממשלה אשר כונן ממשלה לאומנית פרו גרמנית שהסתייעה בתנועה הפשיסטית האנטישמית "משמר הברזל" שבזזו והרגו יהודים.
בשנת 1941 הכריזה הממשלה הרומנית שהמהגרים החיים בבוקרשט חייבים לחזור למקום מגוריהם. שבנו, אחותי ואני, לעירנו בראילה והתגוררנו אצל דוד, ואחר אצל דוד אחר. שוב החיים לא היו קלים כלל וכלל. לא מצאנו עבודה, והתקיימנו הודות לבני משפחתנו שתמכו בנו.
ב-23 באוגוסט 1944 שחררו הסובייטים את רומניה.
בשנת 1947 נישאתי לשלמה גרינברג.
בשנת 1950 קיבלנו אישור לעלות ארצה באנייה והגענו לשער העלייה. עברנו לרמת יצחק.
בעלי פתח חנות ירקות ואני סייעתי לו בעבודתו, כמו כן טיפלתי בתינוקות.
בשנת 1987 הגענו להוד השרון.
לבעלי ולי נולדו שתי בנות: זוהריה – מיקרוביולוגית באוניברסיטת ת"א, וציונה – עובדת במחשבים.
זכינו ליהנות מ-6 נכדים: מיכל, אורלי, עדי, רון, ענת וניר וכן מ-3 נינים: ערן, עומר ויובל.
פרידה נפטרה ביולי 2010, יהי זכרה ברוך.