נולדתי בשנת 1922 לרייזה ולליב לוינסון בעיר ריגה שבלטביה. בהיותי בת ארבע נפטר אבי. אמי קנתה ומכרה סחורה וכך התקיימנו. הבית היה בעל צביון מסורתי. המשפחה מנתה שני ילדים: מאיר ואני. למדתי עשר שנים בבית ספר רוסי ואחר כך עברתי לבית ספר עברי.ב-22 ביוני 1941 פלשו הגרמנים ללטביה. ההתקפה כנגד ברית המועצות נודעה בשם "מבצע ברברוסה".
ברחבי העיר נשמעו יריות ולא ידענו מי יורה האם אלו הגרמנים או הלטביים.
ברחתי מהעיר, כנראה ב-27 ביוני, יחד עם אחי ואמי. הצלחנו להגיע בבריחתנו עד לסביבות העיר מוסקבה, לאיבנובו. אחי נפטר בדרך לאיבנובו. עבדנו למחייתנו בקולחוז ועיקר עבודתנו הייתה בקטיף תפוחי אדמה.
כעבור שנתיים עברנו לסיביר לעיר אומסק, אף שם חיינו כשנתיים. סרגנו גרביים ותמורת עבודתנו קיבלנו מזון.
עקרנו לאזור קזחסטן לעיר אלמטה ושם חיינו עד תום המלחמה. למחייתנו בימים קשים אלו סרגנו סוודרים. החיים באוזבקיסטן היו קלים יותר בהשוואה לשאר המקומות, שם חשנו חרפת רעב.
בתום המלחמה, בשנת 1945, שבנו לריגה.
בשנת 1946 נישאתי ליהושע. עבדתי בעיר בתפירה ונולדו לנו שני ילדים.
בשנת 1972 עלינו ארצה עם אמי ובתנו. בננו עלה ארצה שנה קודם, בשנת 1971.
בתחילה גרנו אצל קרובי משפחה בפתח תקוה ואחר עברנו להוד השרון.
בארץ עבדתי בחברת "גוטקס" כתופרת במשך עשר שנים עד יציאתי לגמלאות.
שני ילדינו: לייב – מהנדס, ומרים – מורה למוזיקה.
זכינו ליהנות מארבעה נכדים: ירון, עינת, רינת, ומוטי.