גרינמן יהושע ז"ל

ב-22 ביוני 1941 פלשו הגרמנים ללטביה. מספר ימים לאחר מכן ברחנו לגבול רוסיה. בתחילה הסתתרנו ביערות ואחר כך הגענו לקולחוז שם שהינו פרק זמן קצר.

כשהחלו הגרמנים להתקדם נסענו ברכבת להרי אורל והגענו לקולחוז לנין. אבי זאב נפטר בסוף 1942 בקולחוז. שנה וחצי חיינו במקום ועבדנו בכריתת עצים ביערות וכן בקטיף ובאיסוף התוצרת החקלאית: תפוחי אדמה, גזר ועגבניות. עבדתי יחד עם אחותי חנה שהתגלתה כעובדת חרוצה מאד.

כעבור שנה וחצי עברנו לעיר יאס הסמוכה לקרסנודר. חנה אחותי ואני עבדנו במחסן וניקינו תפוחי אדמה. כשהסתיימה המלחמה שבתי לריגה ועבדתי בעיר כצורף.
בשנת 1946 נישאתי לאיטה.
עבדתי בריגה במטרופול – בבית מלון ובקואופרטיב ביבוא סחורה.
לרעייתי ולי נולדו שני ילדים.

בשנת 1972 עלינו ארצה. בננו לייב עלה ארצה שנה קודם, בשנת 1971.
בתחילה התגוררנו בארץ אצל קרובי משפחה בפתח תקוה ובאותה שנה עקרנו להוד השרון.
עבדתי בארץ כ-11 שנים כפועל בבית חרושת פרטי. אחר עבדתי בתעשייה הצבאית עד יציאתי לגמלאות.
שני ילדינו: לייב – מהנדס, ומרים – מורה למוזיקה.
זכינו ליהנות מארבעה נכדים: ירון, עינת, רינת ומוטי.