גרכט שמעון ז"ל

נולדתי בשנת 1934 למניה ופרץ בעיר לודז` שבפולין. אבי היה יבואן פֵּרות. הבית היה בעל צביון מסורתי.

המשפחה מנתה שלושה ילדים: סבינה, גרשון ואני.

ב-1 בספטמבר 1939 פלשו הגרמנים לפולין. בימים הראשונים נבזז ביתנו בידי הגרמנים. בינואר 1940 עברנו לגטו לודז` והתגוררנו עם סבי גרכט לייבל. היינו בגטו פחות משנתיים. בשנת 1941 הוברחנו מהגטו בסיוע אס-אס בעבור שוחד והגענו לגטו ורשה. כשנוכחנו שהמצב בגטו ורשה גרוע יותר, שיחדנו אנשי אס-אס והוברחנו לגטו פיוטרקוב טריבונלסקי בו היינו עד חיסולו בשנת 1943. אבי עבד בפיוטרקוב בבית החרושת "הוטה"-מפעל לניפוח ויצור זכוכית. עם הטלת הסגר על הגטו לקראת משלוח יהודים להשמדה, אבי שוב גייס קבוצת מכבי-אש ואוקראינים ששיתפו פעולה עם הגרמנים והעבירו אותנו לאחוזה פולנית בכפר. אימי, אחותי ואחי הוסתרו במקום אחד ואני בנפרד. אבי המשיך לעבוד ב"הוטה". כשראיתי גרמנים רכובים על אופנועים מגיעים אל המבנה בו הסתתרתי פניתי לפולניה לעזרה. היא הורתה לי לברוח אל אבי. הוסתרתי ביער, ובלילה הובאתי למפעל והוסתרתי בעליית הגג עד לסיום האקציות. יהודים מעטים נותרו בגטו - היודנראט, האצולה היהודית המקומית והפועלים. לאחר האקציה שני אחיי הוגנבו לגטו בשקים יחד עם אמי המחופשת לגבר. בגטו נותרו כמה מאות בלבד. בתחילת 1943 הוחלט על חיסול הגטו. הגיעו משאיות גדולות ונערכו סלקציות. המקורבים ליודנראט לצד אחד, והשאר לצד השני. הועברנו למחנה כפייה פיונקי ליד ראדום שם פעל בית חרושת ליצור אבק שריפה. מאחר והייתי בן שמונה וחצי הצהירו הוריי שאני בן 16, אבל נמוך. אחי ואחותי הוסתרו במחנה העבודה. אמי ואבי עבדו בבית החרושת. גם אני נשלחתי לעבוד במחלקה לאריזת אבק השריפה. משנת 1943 עד אוגוסט 1944 היינו במחנה המאוזכר עד לחיסולו. אמי ואחיי נשלחו למחנה רוונסברוק והגברים, בכללם אבי, למחנה זקסנהאוזן. רגליי היו פצועות, ההולנדים נתנו לי זוג נעליים וכך ניצלו רגליי. היינו במחנה עד תחילת 1945. הועברנו עם הצוענים ברכבת למחנה הריכוז ברגן בלזן. היינו במחנה מספר חודשים. ב-15 באפריל 1945 שוחררנו בידי הבריטים.

באוגוסט 1947 עלינו ארצה. הגענו לקלה בצרפת וברכבת למרסיי. עלינו באנייה "פטריס פנמה". אחותי ואני היינו שנתיים במוסד של עליית הנוער "מוסינזון" וסיימתי בבית הספר "מזרחי" במגדיאל. עברנו לרמת גן וסיימתי תיכון עירוני.