נולדתי בשנת 1930, בנם יחידם של בינה ומשה, בעיר פיוטרקוב טריב שבפולין. בית הוריי היה בית מסורתי, בו הקפידו על שמירת השבת והחגים. אבי היה סוחר ואמי הייתה עקרת בית. זו הייתה עיר שקטה למדיי, בה התגוררה קהילה יהודית גדולה, בה נולד הרב הראשי לשעבר – הרב ישראל מאיר לאו.ראשית לימודיי היו ב"חדר" ולאחריו בבית הספר היהודי בו למדתי לימודי חול ולימודי קודש.
כבר בראשית המלחמה, ב-8 באוקטובר 1939, הוקם גטו פיוטרקוב, היה זה הגטו הראשון שהוקם בפולין. בתחילה חיי הגטו היו סבירים ומצבם הכלכלי של היהודים היה נסבל. בהיותי בן 12 נאלצתי לעבוד בגטו במפעל הזכוכית הורטנסיה. העבודה במפעל הייתה קשה מאוד ועבדתי בה כשנתיים. לאחר מכן עבדתי בבית החרושת לעץ בוגיי. בפרק זמן זה, אמי, סבי, סבתי, דודיי, דודותיי וכל בני המשפחה משני הצדדים נשלחו בטרנספורט למחנה ההשמדה טרבלינקה, שם נספו במשרפות. המשלוחים מהגטו החלו מ-13 - 21 באוקטובר 1942 ונשלחו כ-20,000 יהודים, כ-500 ברחו ליערות. סבי נורה בעיר בעת שהלך ברחוב, כשהוא נושא טלית ותפילין תחת בית שחיו.
בשנת 1944 הייתי צריך להישלח למחנה ההשמדה אושוויץ, אך הדבר לא יצא לפועל. הועברתי לעיר צ`נסטוחובה בה עבדתי בבית חרושת לנשק. משם הועברתי למחנה ריכוז בוכנוולד, בו שררו תנאי חיים קשים מאד שהתבטאו במחסור באוכל, בביגוד ובקור, שהיה הקשה ביותר באירופה מזה שנים רבות. יום לפני שחרור המחנה העמיסו הגרמנים את קבוצת הילדים על רכבת פתוחה כשמנת מזוננו הייתה אך ורק שלג – זה היה החודש הקשה ביותר שלי עלי אדמות בעת המלחמה. רכבת המשלוח הייתה מיועדת להגיע אל מחנה טרזינשטט שבצ`כוסלובקיה. לפתע הרכבת נעצרה, השומרים נעלמו והצבא האדום שיחרר אותנו ואת המחנה.
בסיום המלחמה, ואני נער בן 15, הייתי עור ועצמות, תשוש ובקושי חי. שקלתי כ-38 קילוגרם בלבד. הצלב האדום ומתנדבים רבים נרתמו להציל את חיינו. בתום המלחמה מצאתי את אבי הודות למודעה שהופיעה בעיתון האידי בעיר לודז`, בה עבד דודי.
יחד עמי עלו ארצה חבריי תנועת הנוער "נוח"מ" – נוער חלוצי מאוחד. בארץ זכיתי להימנות עם תלמידים, פליטי השואה, שאימץ בית הספר מוסינזון. בית הספר מוסינזון היווה בית חם לכל אותם נערים אודים מוצלים מאש.
התנדבתי למען בטחונה של המדינה שבדרך. התגייסתי לשורות הפלמ"ח ולקחתי חלק פעיל בקרבות על הקמת המדינה. הושבעתי ל"הגנה" בידי אריק שיינרמן – הלא הוא אריאל שרון. השתתפתי בקרבות העקובים מדם בלטרון, בהרדוף, במבצע נחשון ובמבצע חורב. השתתפתי אף במלחמת קדש, מלחמת ששת הימים, יום כיפור ומלחמת המפרץ.
בארץ עבדתי כטכנאי מחשבים – מנהל יחידת מחשב. את עיקר פעילותי ההתנדבותית ביצעתי בהירתמות לפעילות בבני ברית, ליונס וכעת אני נמנה עם צוות ההיגוי העוסק בכתיבת ספר ניצולי השואה בהוד השרון. זכיתי בתעודת הוקרה כמתנדב ונאמן כבוד מטעם יד ושם.
את קורות חיי תיעדתי במוסד "יד ושם" ובקרן הנצחת השואה של סטיבן שפילברג.
אני נשוי לאורה ולנו שלושה ילדים: ניבה – מורה למחשבים, טלי – מורה לחינוך מיוחד, ועדו הלומד לתואר שני.
זכינו ליהנות משישה נכדים: רועי, איתי, נועה, שחר, דנה, ורותם.
אשתי ואני מרחיבים את השכלתנו בהאזנה להרצאות הנערכות בחוג לגמלאים בבית האומנויות.