נולדתי בשנת 1927 למסעודה וליעקב קראדי בעיר בנגאזי שבלוב. אבי מכר זהב לתכשיטים. הבית היה בעל צביון דתי. המשפחה מנתה חמישה ילדים: רחמים, עמוס (נפטר לפני השואה), ליזה, אורידה ואני. למדתי בבית ספר איטלקי ארבע כיתות.
לוב הייתה נתונה לשלטון איטלקי.
ב-9 בדצמבר 1940 פתחו הבריטים במתקפה על האיטלקים וכעבור חודשיים כבשו את אזור קירנאיקה לרבות את בירתה בנגאזי. הגרמנים שלחו את פילדמרשל רומל לסייע לכוחות האיטלקים ובאפריל-מאי 1941 נסוגו הבריטים למצרים, והאיטלקים שבו ללוב. הגרמנים גזלו לאבי את תכולת החנות.
האיטלקים האשימו את היהודים בשיתוף פעולה עם הבריטים והוטלו עלינו עונשים כבדים: גרוש מלוב ומחנות הסגר.
בשנת 1942 הוקמו מחנות כפייה ליהודים בשל המצב בחזית והצורך בכוח עבודה. נשלחנו למחנה ג`אדו, כ-150 ק"מ מהעיר טריפולי. במשך חמישה ימים נסענו במשאיות ענק למחנה ג`אדו. במחנה, מתוך 2,600 יהודים שהובאו לשם, מתו כ-500 יהודים מתשישות, מרעב וממחלות.
במחנה הצטופפנו בצריפים ענקים. לכל משפחה הוקצה שטח מצומצם שנתחם בשמיכות. בכך שמרה כל משפחה על מעט הפרטיות. הסבל היה נורא ואנו סבלנו חרפת רעב, ממים מזוהמים, מכינים וממחלת הטיפוס הנוראית שפשטה במחנה. קבלנו לחמניות קטנות וזה היה כל מזוננו. פעם בשבוע התקיים שוק ואמי מכרה לערבים כובעים שאני רקמתי וכן כל מיני דברים קטנים. תמורת מעשיי ידיי זכינו למעט מזון נוסף שאפשר את מחייתנו.
אחותי הבכירה – ליזה נסעה עם בעלה וילד לאלג`יר עוד לפני הגירוש לג`אדו.
בינואר 1943 שוחררנו בידי הבריטים ושבנו לבנגאזי שבלוב.
בשנת 1945 נישאתי לדוד. בבנגאזי נולדו לנו שני ילדים. נסענו לטריפולי וחיינו בעיר שנה.
בשנת 1949 עלינו ארצה באנייה "גלילה". הובאנו לשער עלייה וגרנו באוהלים. עברנו לנווה הדר ואף שם חיינו בתחילה באוהלים עם שני הילדים הקטנים.
עבדתי במשק בית בתל אביב ובעלי היה קצב ומכר בשר אצל גטקר.
נולדו לנו שישה ילדים: יהודית, אסתר, מרים, ציון יעקב ושמואל.
בעלי דוד נפטר בשנת 1982, יהי זכרו ברוך.
זכיתי ליהנות מ-24 נכדים: חמדה, דודי, נסים, גליה, אפי, גלית, לימור, דודי, רוחה, גלית, מיטל, אלון, דודי, נדב, נועה, דדי, ג`וליה, ורד, חנן, דודי, קטי, לורן, יוגב, ליאב.
זכיתי ליהנות מ-16 נינים.
ג`וליה נפטרה באוקטובר 2009, יהי זכרה ברוך!
לוב הייתה נתונה לשלטון איטלקי.
ב-9 בדצמבר 1940 פתחו הבריטים במתקפה על האיטלקים וכעבור חודשיים כבשו את אזור קירנאיקה לרבות את בירתה בנגאזי. הגרמנים שלחו את פילדמרשל רומל לסייע לכוחות האיטלקים ובאפריל-מאי 1941 נסוגו הבריטים למצרים, והאיטלקים שבו ללוב. הגרמנים גזלו לאבי את תכולת החנות.
האיטלקים האשימו את היהודים בשיתוף פעולה עם הבריטים והוטלו עלינו עונשים כבדים: גרוש מלוב ומחנות הסגר.
בשנת 1942 הוקמו מחנות כפייה ליהודים בשל המצב בחזית והצורך בכוח עבודה. נשלחנו למחנה ג`אדו, כ-150 ק"מ מהעיר טריפולי. במשך חמישה ימים נסענו במשאיות ענק למחנה ג`אדו. במחנה, מתוך 2,600 יהודים שהובאו לשם, מתו כ-500 יהודים מתשישות, מרעב וממחלות.
במחנה הצטופפנו בצריפים ענקים. לכל משפחה הוקצה שטח מצומצם שנתחם בשמיכות. בכך שמרה כל משפחה על מעט הפרטיות. הסבל היה נורא ואנו סבלנו חרפת רעב, ממים מזוהמים, מכינים וממחלת הטיפוס הנוראית שפשטה במחנה. קבלנו לחמניות קטנות וזה היה כל מזוננו. פעם בשבוע התקיים שוק ואמי מכרה לערבים כובעים שאני רקמתי וכן כל מיני דברים קטנים. תמורת מעשיי ידיי זכינו למעט מזון נוסף שאפשר את מחייתנו.
אחותי הבכירה – ליזה נסעה עם בעלה וילד לאלג`יר עוד לפני הגירוש לג`אדו.
בינואר 1943 שוחררנו בידי הבריטים ושבנו לבנגאזי שבלוב.
בשנת 1945 נישאתי לדוד. בבנגאזי נולדו לנו שני ילדים. נסענו לטריפולי וחיינו בעיר שנה.
בשנת 1949 עלינו ארצה באנייה "גלילה". הובאנו לשער עלייה וגרנו באוהלים. עברנו לנווה הדר ואף שם חיינו בתחילה באוהלים עם שני הילדים הקטנים.
עבדתי במשק בית בתל אביב ובעלי היה קצב ומכר בשר אצל גטקר.
נולדו לנו שישה ילדים: יהודית, אסתר, מרים, ציון יעקב ושמואל.
בעלי דוד נפטר בשנת 1982, יהי זכרו ברוך.
זכיתי ליהנות מ-24 נכדים: חמדה, דודי, נסים, גליה, אפי, גלית, לימור, דודי, רוחה, גלית, מיטל, אלון, דודי, נדב, נועה, דדי, ג`וליה, ורד, חנן, דודי, קטי, לורן, יוגב, ליאב.
זכיתי ליהנות מ-16 נינים.
ג`וליה נפטרה באוקטובר 2009, יהי זכרה ברוך!