דואני ציון

ב-1941 פלשו הגרמנים ללוב ובזזו את כל רכושנו. הגרמנים נכנסו לבית הכנסת הוציאו החוצה את כל המתפללים ואת הרבי משכו בזקן והשליכוהו לרצפה. נשלחנו למחנה ג`אדו ושוכנו במבנים גדולים של אבן שסודרו לפי אותיות האל"ף בי"ת. האנשים החלו לסבול מרעב, מדיזנטריה, מטיפוס ומכינים. הגרמנים נתנו לנו לאכול חצי לחמניה מלאה בתולעים. בשעה שהיינו שואבים מים מן הבאר מחצית הדלי הייתה מלאה בתולעים אדומות. היינו מסננים את המים בכדי לשתותם. אם יהודי היה יוצא מחוץ לבלוק לאחר שמונה בערב היו צועקים ומכים אותו. הגרמנים והאיטלקים שמרו על המחנה. ההפרדה בין המשפחות בבלוק הייתה באמצעות שמיכה. כל משפחה מנתה בין שבע לעשר נפשות. הגברים נלקחו לעבודה ותפקידם היה לנקות את המחנה. תוכנית הגרמנים הייתה להשמידנו בתליה.

שוחררנו בידי הבריטים. במשך שלושה ימים המתינו הבריטים מחוץ למחנה, הם חששו להכנס למחנה וכך נמנעה מאתנו גם מנת הלחם שסיפקו הגרמנים. שלושה יהודים יצאו לבריטים וביקשו מהם שיכנסו למחנה. הבריטים הביאו מכונות קיטור ושפכו עלינו מים לנקות אותנו מהלכלוך שהצטבר עלינו ומן הכינים שדבקו לבשרנו. אף למזון דאגו לנו, אך בגינם נפטרו רבים כי המזון היה שומני ולא התאים לאנשים שמזה שנה וחצי סבלו רעב. כל משפחתנו שרדה את מחנה ג`אדו. שוחררנו בינואר 1943.

שהינו במחנה ארבעה חודשים עד שהועברנו לבנגאזי. בבנגאזי למדתי תפירה ואבי עבד במסחר. הגיעו שליחים מישראל ולימדו אותנו עברית. עליתי ארצה בנמל נפולי שבאיטליה באנייה "קאסרטה" והגענו לנמל חיפה ב-1 בינואר 1949. עוד באותו יום גויסתי לצבא ונשלחתי למחנה בית ליד ומשם הועברתי למחנה 80 שם הוכשרתי לחיל רגלים. כשהשתחררתי מן הצבא עברתי למחנה בית ליד שם גרה אמי ומשם עברתי לכפר סבא לשיכון עליה ואחר כך להוד השרון.

בשנת 1957 נישאתי לתמר.
עבדתי בבניין בסולל בונה כברזלן, כטפסן ואחר אצל קבלן עצמאי עד יציאתי לגמלאות.
נולדו לרעייתי ולי חמישה ילדים: עמוס - רואה חשבון, רחל - מזכירה רפואית, שי - מהנדס מכונות, רונן - כלכלן תעשייה וניהול בעל תואר שני, ואמיר – איש מחשבים.
זכינו ליהנות מחמישה עשר נכדים: נופר, רותם, ליאור, אופק, גל, נועם, ספיר, שחר, שגב, מתן, תום, נוי, אביתר, אדווה ואיילת.