דן איטה

דן איטה (יולי)

בשנת 1941 פלשו הגרמנים לבוקרשט. אבי פוטר מיד מעבודתו ונשאר ללא עבודה. אולצתי להפסיק את לימודיי בבית הספר. על מנת להתקיים נאלצה משפחתי למכור את דברי הערך והתכשיטים ולחיות מהחסכונות. אבי עבד תקופה קצרה כמוכר של מכשירי חשמל ואחר היה מובטל.

בעל הדירה שבה התגוררנו דרש מאתנו להצטמצם בשני חדרים ולפנות את החדר השלישי להשכרה למשפחה נוספת או לעבור דירה. בלית ברירה עמד לרשותנו עתה חדר אחד ומחסן ומשפחה זרה בחדר השני. בלחץ הנסיבות השכרנו חדר אחד מן השניים לרומניה נחמדה. בתקופה זו פעלה מפלגה אנטישמית בשם לג`וינר והחבר של הרומניה נמנה עם שורותיה. למזלנו האיש חיבב מאד את משפחתנו. לילה אחד הגיעה קבוצת אנטישמים הנמנים עם המפלגה במטרה להכנס אל ביתנו. החבר של הרומניה סייע לנו ולא אפשר לקבוצה להכנס לבית.

אבי נשלח למחנה עבודה המרוחק כ-200 ק"מ מבוקרשט. הוא עבד במשך שלושה חודשים בעבודת פרך בהנחת מסילת ברזל. יהודי בוקרשט נחלצו מהשמדה עקב אהבתם של הרומנים לכסף. הרומנים קיבלו כופר נפש מידי עשירי העיר וכך הצליחו היהודים לפדות את חייהם. סבי וסבתי מצד אבי, משה ומרים גיטר, שגרו בעיר ראדאוץ שבבוקובינה, נלקחו להשמדה בחורף שנת 1942. שני הקשישים לא הצליחו לצעוד וספגו מכות רצח מכתות הרובים ונהרגו. גופותיהם נשארו על אם הדרך. אידה, הנכדה של סבי משה וסבתי מרים גיטר, שהתגוררה עם בתה בפאלקאו נלקחה לצ`רנוביץ ולא שבה אחר המלחמה. עקבותיה לא נודעו עד היום הזה.
ב- 23 באוגוסט 1944 שיחרר הצבא האדום את בוקרשט.

בשנת 1945 נישאתי להרמן גרינברג ונולד לנו ברומניה בן.
בשנת 1962 עלינו ארצה ועברתנו את שם המשפחה ל"דן". הגענו לבאר שבע והתגוררנו בה כי הוריי ואחותי גרו שם. בשנת 1987 עברנו להוד השרון.
בארץ פתחתי מכון לקוסמטיקה ועבדתי בו ואחר עבדתי בהנהלת חשבונות. אף בעלי הרמן עבד בהנהלת חשבונות. כיום אני מטפלת באישה ממגדיאל ובגבר מרמות השבים.
בני - פרופסור יעקב דן – רופא עיניים בהוד השרון.
זכיתי ליהנות מחמישה נכדים: עדית, אביתר, ענבר, נועה ואלה.