הולנדר רחל

בשנת 1943 סבי – אברהם נרצח בידי הונגרים כשהולקה קשות בידיהם.
ב-19 במרס 1944 נכנסו הגרמנים להונגריה.
באפריל שנת 1944, בעת המלחמה, חיינו חודש בגטו בעיר היידו בסרמן. מהגטו צעדנו ברגל עד העיר דברצן ושם בבית החרושת ללבנים רוכזנו למשך מספר שבועות.

בחודש מאי נשלחנו ברכבת משא לכפר באוסטריה בשם קלאוזנלאופולדדורף, שלמעשה היה מחנה גדול. קצין האס-אס שהיה אחראי על הגעתנו אמר לנו בהונגרית שאם נהיה בסדר ניוותר במקום עד סוף המלחמה. המחנה היה מחנה שבויים בו היו 6,000 חיילים איטלקים שבויים שנעצרו והושמו במחנה בשל היותם קומוניסטים או עריקים. החדר בו גרנו היה גדול, אכלס 27 איש וביניהם ילדים מגילאי 6 - 18 ובו היו דרגשים בקומותיים. עבדנו במחנה זה בעבודות שונות. על המחנה שמרו שומרים גרמנים, אך במחנה זה לא הרגו איש.

במחנה היה 2 מטבחים. אחד יועד לאיטלקים והשני לגרמנים בו עבדתי. האיטלקים בישלו ואני סייעתי בעבודות המטבח: בקילוף תפוחי האדמה, בהדחת הכלים ובניקיון המטבח. אמנם רעבנו אך כאן הרעב לא היה קשה במיוחד, כי האוכל שניתן היה נסבל וגם בכמות גדולה יותר משאר המחנות.

כל זמן המלחמה התגוררנו במחנה עד לשחרורינו במאי 1945 בידי הצבא האדום.
אבי נלקח למחנה ההשמדה מאוטהאוזן והועבר לגונס קירכן ושם נרצח בשנת 1944.
בתום המלחמה הגעתי למחנה העקורים "פוקינג" שבגרמניה.
בשנת 1946 נישאתי לצבי במחנה העקורים.
בשנת 1948 לאחר קום המדינה עלינו ארצה במסגרת ארגון המוסד באנייה "דולורס".
הגענו לבנימינה אל בית עולים ובו שהינו כחודשיים.
עברנו להתגורר במושבה מגדיאל בעקבות אחיו של בעלי – אליעזר שהתגורר במקום.
עבדתי בארץ בסריגה תעשייתית בתל אביב וכן במפעל "סונינו מילאנו" בו עבדתי עד שנת 1973.