הורבץ עטרה (קרולינה)נולדתי בשנת 1932 ללאה ולשמעון זמוסטיאנו בעיר סבני שבמחוז דורוהוי שברומניה. חייתי במשפחה מסורתית בת חמש נפשות: הורים, שתי אחיות ואח. הוריי התפרנסו ממסחר. למדתי בבית ספר יסודי ממלכתי בו סבלו היהודים מאנטישמיות ומקיפוח. הספקתי ללמוד רק שנה אחת בלבד עד המלחמה. יהודי בסרביה, בוקובינה וצפון מולדביה גורשו למחנות בטרנסניסטריה מספטמבר 1941 עד סתיו 1942. בין 150,000 – 185,000 יהודים גורשו למחנות שבאוקראינה, בין הנהרות בוג ודנייסטר.
בעת המלחמה, בחורף שנת 1941, הועברתי עם כל בני המשפחה לגטו מוגילב שבאוקראינה. בשנה הראשונה בגטו, עקב המצב הקשה אליה נקלעה המשפחה, נאלצתי לקבץ נדבות שהסבו לי פגעים קשים בגופי עקב הקור העז ששרר בחוץ.
בשנה השניה בגטו נשלחתי יחד עם אחותי לבית היתומים על מנת ששם יטפלו בנו כיאות ונקבל מזון. בבית היתומים הצפיפות הייתה רבה ואף במקום הזה סבלנו חרפת רעב. אמנו הוציאה אותנו מבית היתומים, מכרה תכשיט יקר ובכך היה ביכולתה לכלכל אותנו ולספק לנו מעט מזון.
הייתי בגטו שנתיים וחצי – עד 1943.
בסוף 1943 החזירו שלטונות רומניה את היהודים מהמחנות בטרנסניסטריה למקומות מושבם ברומניה בעקבות הלחצים שהופעלו על הממשל והתקרבות החזית לאזור. כ-90,000 יהודים נספו במחנות בטרנסניסטריה.
לאחר השחרור שבתי עם בני משפחתי לעיירת הולדתי סבני שברומניה.
במלחמה איבדתי את אחי יוסף בן השש, דודתי, אחות אמי, וסבי.
במרס 1952 עליתי ארצה בעלייה מאורגנת באנייה "טרנסילבניה" שיצאה מנמל קונסטנצה.
מיד עם הגיעי ארצה התיישבתי בנווה ירק, שם גרו הוריי שעלו ארצה בשנת 1951.
נישאתי בארץ לגרשון הורבץ ועבדתי כדיילת באֹסם וכמטפלת.
לי ולבעלי נולדו שלושה ילדים: יצחק – עובד בפרחים במושב בכפר הס, לאה - עובדת במשתלה וריקי (רבקה) - עובדת סוציאלית.