אברהם נולד בשנת 1902 לבתיה בעיר וילנה שבפולין. האב היה כובען. הבית היה בעל צביון מסורתי. המשפחה מנתה ארבעה ילדים. אביו ואחותו היגרו לארגנטינה בטרם המלחמה. הקשר עם האב היה רופף מאד. אחד האחים עלה ארצה בשנות העשרים. אברהם עבד למחייתו בווילנה ככובען. אברהם היה נשוי ואב לשלוש בנות.
ב-1 בספטמבר 1939 פלשו הגרמנים לפולין.
אברהם נשלח למחנות ההשמדה: לשטוטהוף, ויורה, מיידנק ולדכאו שבגרמניה. אברהם היה רשום כמה פעמים ברשימה שיועדה להוצאה להורג, אך תמיד, ברגע האחרון, הוצא ממנה מאחר והיה כוח עבודה טוב. באחד הצעדות חברו טבע בבוץ ואברהם חילצו. אברהם שוחרר ב-15 באפריל 1945. אשתו ושלושת בנותיו של אברהם נספו בשואה.
בברגן בלזן פגש את רעייתו השניה אתל ונישא לה.
בדצמבר שנת 1946 עלו השניים ארצה.
אברהם היה אמור להעיד במשפטי נירנברג, אך לא העיד בשל מצבו הבריאותי הרעוע.
בתחילה עבד אברהם בפרדסים ביפו. אחר עבד במפעל גלידה בתל אביב ובד בבד עבד גם ככובען. רוב הזמן עבד בגלידות ויטמן עד שיצא לגמלאות.
לזוג נולדה בת יחידה, בתיה פרבין.
הזוג זכה ליהנות משלושה נכדים: ענת, עוז וענבל.
אברהם נפטר בשנת 1986, יהי זכרו ברוך.
ב-1 בספטמבר 1939 פלשו הגרמנים לפולין.
אברהם נשלח למחנות ההשמדה: לשטוטהוף, ויורה, מיידנק ולדכאו שבגרמניה. אברהם היה רשום כמה פעמים ברשימה שיועדה להוצאה להורג, אך תמיד, ברגע האחרון, הוצא ממנה מאחר והיה כוח עבודה טוב. באחד הצעדות חברו טבע בבוץ ואברהם חילצו. אברהם שוחרר ב-15 באפריל 1945. אשתו ושלושת בנותיו של אברהם נספו בשואה.
בברגן בלזן פגש את רעייתו השניה אתל ונישא לה.
בדצמבר שנת 1946 עלו השניים ארצה.
אברהם היה אמור להעיד במשפטי נירנברג, אך לא העיד בשל מצבו הבריאותי הרעוע.
בתחילה עבד אברהם בפרדסים ביפו. אחר עבד במפעל גלידה בתל אביב ובד בבד עבד גם ככובען. רוב הזמן עבד בגלידות ויטמן עד שיצא לגמלאות.
לזוג נולדה בת יחידה, בתיה פרבין.
הזוג זכה ליהנות משלושה נכדים: ענת, עוז וענבל.
אברהם נפטר בשנת 1986, יהי זכרו ברוך.