פירסט ליפמן ורבקה
ליפמן פירסט נולד בשנת 1898, לאברהם יוסף ולשרה אלקה בעיר בירז' שבליטא. אברהם יוסף נפטר בליטא. ליפמן היה סוחר בעירו.
רבקה חייט ילידת 1896 או 1897 נולדה בעיר בירז' שבליטא. ליפמן נשא את רבקה לאישה ולזוג נולדו חמישה ילדים: יוסקה, מרים, אסתר נולדה בשנת 1926, שולה- שולמית - 1929 ואבינועם - 1933.
יוסקה פירסט נישא לברכה רוזנשטיין ושולה פירסט נישאה לאברהם רוזנשטיין. מרים נישאה לאריה קולטון. אסתר פירסט נישאה לגרינברג.
ביולי 1924 עלה ליפמן פירסט בגפו, בהיותו בן 34 שנים ורכש חלקת אדמה לבניית ביתו. בתל אביב התארגנה אותה עת קבוצה שחתרה להקים יישוב חדש בארץ ולרכוש בה נחלות. הקבוצה מנתה 11 מייסדים וביניהם: שמואל יצחק הרמן, שבתאי ספיבק, צבי אלינסקי, נחום גרינבלט, חיים קולטון, יהושע פסמניק, יחזקאל גולדברג, שמחה בונים גרינברג ואריה גרינברג. עם החבורה נמנה גם שמואל זוכוביצקי- זקיף. המייסדים פנו אל יהושע חנקין, יושב ראש הכשרת הישוב וגואל האדמות, שבאותה תקופה קנה ליד ביר עדס 4,000 דונם אדמה. לימים אדמות היישוב החדש – מגדיאל.
יהושע פסמניק התחבר לקבוצה באופן מיקרי בהחלט. הוא הגיע לארץ כתייר והיה אמור לשוב לארצו, אך שינה דעתו והתעתד להתערות בארץ. לקבלת אשור שהייה חוקי בארץ נזקק לסכום כסף גבוה, בסך של 1,000 לירות שטרלינג, המקנה לו היתר לקבלת הסרטיפיקט(אישור) ומוכיח כי יכלכל את חייו בארץ ללא קשיים מיותרים.
יהושע פסמניק פגש את ליפמן פירסט בתל אביב ונזקק בדחיפות ל-200 לירות שטרלינג להוכחת כשירותו להישאר בארץ. ליפמן נידב מכספו את הסכום המבוקש וכך נשאר פסמניק בארץ.
רבקה אשת ליפמן פירסט עלתה ארצה בשנת 1925 שנה וחצי לאחר עליית בעלה. היא נשארה בליטא עם בנה יוסף שנולד ב- 1918 ובתה מרים ילידת 1920. והגיעה היישר למושבה מגדיאל, שבה כבר עמדו על תילם חלק מהבית ומהרפת. שרידי רפת הבטון שרירים וקיימים עד עצם היום הזה ברחוב חנקין 39. אף שרה אלקה פירסט עלתה ארצה והתגוררה עם בנה וכלתה במגדיאל.
האינוונטר הראשוני שעמד לזכותו של ליפמן פירסט, היה על סך 500 לירות מצריות. בבעלותו היו: 4 פרות ערביות, פרה גזעית, סוס ועגלה, רפת מבטון ומכשירים חקלאיים. בדעתו היה להשקיע עוד 400 לירות מצריות. כמות הדונמים בבעלותו הייתה 400 דונם תורכי. מספר המגרש שבבעלותו: 86 – 87, היו לו אדמות שלחין 220, 221 ואדמות פלחה 98, 99.
החלקות במקור היו 25 דונם תורכים (דונם תורכי=כ-919 מ"ר). לליפמן היו 2 חלקות שהשתרעו ברחוב חנקין. מחנקין 39 עד רחוב ויצמן בצפון, באזור בו גדל לתפארת אלון התבור שבכיכר. בהמשך מצדו המערבי החלקה של איסרובסקי ומצדו המזרחי, חלקת אלישיב. לאלישיב היו במקור שתי חלקות שמכרם לטורטלטוב ו-50 דונם נוספים באזורים אחרים.
חלקתו של פירסט השתרעה בצורת רצועות ארוכות. פירסט נטע 42 דונם פרדס בסמוך לפרדסו של איסרובסקי והפרדס של הַמפֶל(הבית הדו-קומתי ברחוב חנקין). בטרם נטיעת הפרדס ביצע חריש עמוק באדמה.
בתחילה נבנתה רפת מבטון ואחר נבנה הבית המקורי מבלוקים ובטון. בבית היו 3 חדרים, פינת אוכל, מטבח, שירותים ומקלחת. חבית מים הונחה על התנור שהוסק בעצים וכך אפשר היה להתקלח.
לימים, הוסיפו לבית עוד יחידה של שני חדרים, שירותים ומטבח שהושכרה לשני מורים בבית הספר: פרנקל וצבי לוי שהיה דייר בבית עד אמצע שנות ה-40. לחדר שהיה אחורִי הייתה כניסה נפרדת. הבית החדש היה בן 4 חדרים. בשעה שנבנה הבית החדש נהרס הבית הישן.
הרפת הכילה בשיאה כ-40 ראש בקר. הלול שהוקם בתחילת שנות ה-50 – תקופת הצנע, בידי אברהם רוזנשטיין, נועד בעיקר לצריכה עצמית.
כשעלה ליפמן על הקרקע השקיע את מלוא מרצו בשני כיוונים - רפת ופרדס.
המוטו בחיי המשפחה לשמירה על ערכי היהדות היה להיוועץ עם ברי סמכא. המשפחה התייעצה עם ותיקי הרפתנים שבכפר סבא ולמדו מהם מה הדין עם חלב של שבת. לחלוב את הפרה הרי חייבים. בכפר סבא פגשו אכן את הרפתנים עתירי הניסיון וכל אחד מהם סיפר סיפור שונה בתכלית השינוי. כמספר הנשאלים כך מספר התשובות. כשחזרו ברגל מכפר סבא למגדיאל כל הדרך התווכחו, מהי הדרך הנכונה לנהוג בה. לבסוף, פסק האב ליפמן חד וחלק: "את ריבונו של עולם אי אפשר לרמות על כן אני חולב רגיל ומשתמש רגיל". זהו המוטו שעל פיו חונכו וספגו הילדים את ערכיהם מבית אבא ועל פיהם התנהלו וחיו בשלום.
החלב נמכר לקואופרטיב בכפר סבא. זו הייתה קבוצה של רפתנים שהקימה יחדיו תחנה לאיסוף החלב. כל אחד מהרפתנים הביא את מלאי החלב, שָקָל, מדד, ובאופן מאורגן שווק החלב למחלבה בנחלת יצחק שבתל אביב.
תחנת האיסוף בכפר סבא לא קיבלה חלב בימי שבת. אז מה עושים עם חלב של שבת? האימא, רבקה, יצרה גבינות והייתה גבנית מומחית. את הקרום הקשה שנוצר מעל החלב היו אוספים ומייצרים חמאה. מהחלב שהחמיץ הכינו גבינות טעימות שהיו נמכרות. הלקוחות היו מגיעים אל ביתם, כשהם נושאים בידיהם את כליהם וכל אחד קנה את הכמות המתאימה למשפחתו. גבינה שממליחים עשויה לעמוד בחוץ ולא להתקלקל.
קֶרָח קנו בבית החרושת לקרח ברחוב כצנלסון בכפר סבא או שהיה מגיע רוכל עם סוס ועגלה ומכר בלוקי קרח. אביגדור דאום מכר נפט כשהוא רכוב על עגלה וסוס ומאוחר יותר מכר משה רוזנפלד.
בחצר הבית גדל עץ אפרסמון מזן פויו(fuyu). טעמו היה כטעם גן עדן. ליפמן היה מוריד באלול את הפרי מבחיל ומעבירו להבשלה מזורזת. לקראת ראש השנה היה מוכר בשוק תל אביב. לרוב היה לו קונה קבוע. זה היה פרי חדש לברכה בחג.
כל שנה היו הערבים מטפסים על עץ הדקל שבחצר ומאביקים את הפרי וכך נוצר תמר לח וגדול. בעונת חגי תשרי היה הפרי בשל למאכל והיה מעדן נפלא.
ליפמן פיתח את ענף תפוחי האדמה שנועד למאכל לצבא הבריטי, שהיה הצרכן העיקרי. בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, ייבאו הבריטים זרעי תפוחי אדמה מאירלנד וחתמו חוזים עם מגדלי הירקות.
רבקה אפתה לחם וחלות בחבית ברזל המחולקת ל – 2 מדורים, בחצר הבית. למטה הניחו עצים שהובערו ולמעלה הונחו חלות ולחם שנאפו בחום שנוצר.
סולמיאן, הרוכל הערבי, מכר תבן וקש לפרות. הערבים עם הגמלים היו מגיעים למושבה עמוסים לעייפה בתבן, וסחורה למכירה.
במגדיאל מכרו מגדלי האבטיחים את תוצרתם .
קברי המשפחה בבית הקברות במגדיאל:
שרה אלקה פירסט בת ליפמן נפטרה ג' בשבט תרצ"ו, 27 בינואר 1936 בת 76 במותה.
ליפמן פירסט בן אברהם יוסף ושרה אלקה נפטר י"א באלול תש"ט, 5 בספטמבר 1949 בשנת נ"א, בן 51 לחייו. ממייסדי המושבה ומפעילי מוסדותיה לצדקות שותף ובסתר מאוד הגדיל לעשות מעשהו אמונה וימאס בשפת חלקות ולעדה זאת המצבה ועדים דבריה.
רבקה פירסט בת חיים שלמה חייט, נולדה ט"ז באייר תרנ"ז, 18 במאי 1897 ונפטרה י"ט באדר ב' תשי"א, 27 במרס 1951, בשנת נ"ד – 54 לחייה. אשת חיל ועזר רב הייתה וכאם אוהבת מלאה חובתה.
פירסט יוסף שלום בן ליפמן ורבקה מראשוני מגדיאל, נולד בסיוון תרע"ד, יוני 1919, נפטר י"ג בכסלו תשנ"ט, 2 בדצמבר 1998, בן 80 במותו. איש משפחה אוהב ומסור כתפו הטה לצרכי ציבור באמונה כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף יפרוש כנפיו וייקחהו ישאהו על אברתו דברים ל"ב יא', הולך תמים ופועל צדק ודבר אמת בלבבו.
שולמית רוזנשטיין, בתם של ליפמן ורבקה פירסט. נולדה ט' באדר א' תרפ"ט, 19 בפברואר 1929, נפטרה כ"ה בתמוז תשס"ה, 1 באוגוסט 2005, בשנת ע"ו לחייה, בת 76 במותה. אשת חיל מי ימצא ורחוק מפנינים מכרה בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר... צופיה הליכות ביתה ולחם עצלות לא תאכל. עוז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון משלי לא'.
אסתר גרינברג בת רבקה וליפמן פירסט, נולדה ב-13 בינואר 1926 ונפטרה ב-16 בינואר 2012, בת ראשונה במושבה, נקברה ביום שלישי כ"ב בטבת תשע"ב, 17 בינואר 2011, בבית העלמין נורדאו בכפר סבא.