הלפרין רות

בפורים 1942 הוכנסנו תוך יום כ-5,000 מיהודי שומסק וסביבתה לגטו מוקף חומת עץ. עבדתי בפקידות בעוד הגברים יצאו לעבודת כפייה ביערות, במנסרות או בבתי הגרמנים והאוקראינים. אורגן מטבח לנצרכים שחילק מרק ופרוסת לחם שלוש פעמים ביום. בגטו אורגנו ארבעה בתי תפילה והיהודים באו אליהם כדי להתפלל. היודנראט דאג לעבודה ולכלכלה לנצרכים, לכופר נפש לגרמנים ולהעברת גזירות חדשות. בגטו פרצה מגפת טיפוס אך לא גבתה קורבנות רבים. הגטו עמד על תלו תשעה חודשים. בזמן האקציה התחבאה משפחתי במשך כשבוע בבונקר עם עוד 20 איש. בלילות הבאנו לחם ומים.

נתפשנו ונכלאנו בבית הסוהר בחדר ובו כ-200 איש. דינה אחותי ואני החלטנו לברוח. פיצ`קה פקד להשאיר מאה צעירים לעבודת ניקוי הגטו ומיון הרכוש. אבי, דינה ואני הוצבנו בטור ימין ואמי החולה בטור השמאלי שחוסל עוד באותו יום בבורות בדרך לקריליץ, כשני ק"מ משומסק. במשך עשרה ימים אספנו חפצים מהבתים ומיינו אותם בערמות וניקינו בתים וחצרות. שיחדנו שוטרים אוקראינים בחפצי ערך כדי שיתריעו על החיסול. ברחנו לבית ינקובסקי והוסתרנו בעליית הגג בתוך הקש שבמתבן. אבי שיחד את ינקובסקי בבגדים וחפצים תמורת הסתרתנו. כשהמקום התגלה ברחנו לשטונדיסט ואחר לכפר קריליץ. הגענו בבריחתנו לכפר אנדרושובקה ושוכנו בבית איכר שהסתיר אותנו תוך סיכון חייו וללא תמורה במשך חצי שנה.

יהודים נוספים משומסק הוסתרו בכפר ונפגשנו עמם בערבים. אבי התחבא בכפר הסמוך ונהרג בידי גרמנים לאחר שהאוקראינים הלשינו עליו. בחורף 1942 הצטננתי קשות והחלמתי בדרך נס. עברתי לגור בגורן אצל אחד האיכרים למשך תקופה ארוכה. באביב 1943 גרנו אצל סטפן והתגלינו בעליית הגג על ידי הגרמנים וידענו שנוצא להורג יחד עם מיטיבינו, אך היו אלו הונגרים שנתנו לנו מזון ואני זכיתי לזוג נעליים. במשך הזמן עזרנו בחליבת פרות, ברור תפוחי אדמה, טוויית פשתן, בתפירת בגדים ובהטלאתם. בני כפר אנדרושובקה הצילו את חיינו. בסתיו 1943 הגיעו הפרטיזנים הסובייטים ואנו הצטרפנו אליהם והגענו לאחד הכפרים המיושב צ`כוסלובקים. בפברואר-מרס 1944 הגענו לרובנה ששוחררה בידי הפרטיזנים. פגשתי את בעלי לעתיד ד"ר שמואל-סמואל מלכיור מראדום שנמנה עם קבוצת רופאים יהודים פרטיזנים. עבדתי בהנהלת חשבונות בעירייה ובצרכניות שארגנו הסובייטים. סייעתי ליהודים נזקקים ונאמתי על חשיבות העלייה ארצה.

נישאתי בשנת 1945 לשמואל מלכיור ברובנה וגרנו בה עד מאי 1945.
בשנת 1950 עלינו ארצה לכפר הס. לימדתי בארץ בבית הספר היסודי עד פרישתי לגמלאות. התנדבתי ללמד תלמידים נחשלים ולימדתי עברית עולים רוסים. שיכנתי רוסיה בביתי חינם במשך תשע שנים.
נולדו לנו שתי בנות: מרים - רופאה חוקרת, וגילה - רופאה מומחית לשינה.
זכיתי ליהנות מארבעה נכדים: גיל, יעל, מיקי ויוני וכן משני נינים: רוני ודן.
בשנת 2002 עברתי לדיור מוגן ב"עד 120".