אויגן אדלר נולד ב-3 בינואר 1886 בהייברון שבגרמניה ועבד כסוחר
הדביג פרוינדליך נולדה ב-19 במאי 1892 בדיסלדורף שבגרמניה.. בסוף המאה ה-19 נבנה בהיילברון, שבגרמניה, בית כנסת. בשנת 1919 נישאו שם הדביג ואויגן.
לזוג נולדו 3 ילדים: הִילדה – 1921, שלומית - 1922 ומרים - 1924. מרים למדה 8 שנים בגרמניה.
בשנת 1938, עם התגברות האנטישמיות והצווים שהטיל היטלר נגד היהודים הגיע אויגן בגפו לנמל חיפה. על מנת לבדוק את המצב בארץ והחליט לקנות משק מידי אריך מוזס היוזם והמייסד של רמת הדר. אויגן רכש את משק מספר 6. 4 דונם אדמה ברחוב הדסים פינת האגודה.
המשפחה הגיעה בעקבותיו לארץ .היתה להם גם משפחה ברמות השבים . שם העמידו 3 ליפטים שהביאו איתם ובהם ציוד רב מגרמניה. אויגן הצהיר כי בליפטים יש סחורה וציוד רב שיעזור להסתדר בשלושת השנים הבאות. הוא מכר סֵרְוִויסִים תוצרת רוזנטל בעבור פרוטות, היו לו עפרונות ענקיים ומכשירי כתיבה אותם גם מכר. המשפחה הביאה עמה גם מקרר גדול ומכונת כביסה שנמכרה עד מהרה כי לא היה באפשרותם להשתמש בה. אויגן קנה גז כי הדביג לא הסתדרה עם הפעלת הפרימוס. המים הורתחו בחצר ועל עצים בוערים העמידו דוד מים לכביסה.
לפי שעה גרה המשפחה במחסן. התנאים היו בלתי אפשריים והמקלחת והשירותים היו בחוץ. חשמל היה וגם מים זורמים. הִילדה עברה לתל אביב, הדביג האם, ומרים עברו למספר שבועות לבית מלון בנתניה ורק אויגן ושלומית עבדו בלול וגרו במחסן. האֶם ומרים עברו למשפחת רגנסברגר ברמת הדר למשך חצי שנה עד שתמה ונשלמה בניית הבית. האדריכל ארתור רייס תכנן ובנה את בית אדלר וגם את בית משפחת קאופמן .כך גם רבים מהבתים ברמת הדר ובחלקם על ידי האדריכלית כהן. בבית שנבנה היו 2 חדרים והול.
המשפחה טיפחה את משק הלול. בתחילה גידלו 400 – 500 תרנגולות. במבנים דמויי סוכות. בשיא, גידלו כ 2000 עופות לשם כך בנו לול נוסף ובו אפרוחים ופרגיות שנמכרו באמצעות "האגודה" וכך גם הביצים. גם אווזים גידלו בלול. את התערובת למאכל הבהמות והתרנגולות קנו גם כן דרך "האגודה." פיינה בוקי ואויגן קאופמן ניהלו וייצגו את "האגודה" ברמת הדר בפני מוסדות חוץ, רסקו והכפרים השיתופיים.
שפיגל גלאס ,מזכיר "האגודה ", גר בתל דן.
את התערובת בסילו הכין אהרון אהרונסון. ורטהיים עבד באינקובטור.
משפחת אדלר גידלה גם גזר ותותים למכירה. הם גידלו עצי פרי שונים וגם גפנים אבל ללא הצלחה,כי הם לקו במחלה של חיידק מיקרוסקופי בשם נמטודות. הקרקע התאימה רק לגידול עצי הדר וסוגים שונים של עצים סובטרופיים. ההתחלה היתה קשה התרנגולות לקו במחלת הניו קאסל. המדריך שנשלח אליהם היה ויינמן שגייס את הֶדָה הברר להזרקות.
למשפחה היה חמור ששימש ככלי תחבורה לנסיעותיהם לרמות השבים ופרה אחת .
ב- 1940 עברה מרים לירושלים. שלומית נשארה ברמת הדר ועבדה בלול. אויגן אהב בכל מאודו את חיות הבית והדוויג ממש לא הקרינה חיבה כלפיהם.
מרים למדה שלוש שנים אופנה בירושלים והאזינה להרצאות על אומנות. היא עבדה כמורה ומרכזת חוג לאופנה בבית הספר זליגסברג בירושלים, שפעל מטעם מוסד הדסה.
אויגן נהג לנסוע לדרום תל אביב להצטייד בכלי עבודה מגוונים ורבים שנזקק כחקלאי וכלולן. הוא הצטייד גם בגלילי נייר טואלט ומכר לתושבים. הליפט שבו הובאו הרהיטים שלהם מגרמניה שימש כמחסן בחצר. בשנים הראשונות הם לא קנו בגדים ונעליים אלא השתמשו במה שהביאו מגרמניה. מרים הרבתה לנסוע לתל אביב להאזין לקונצרטים בחברת פאנו, באוהל-שֶם ומאוחר יותר בהיכל התרבות.
אויגן אדלר נפטר ב-27 בנובמבר 1962 וקבור ברמות השבים.
הדביג אדלר נפטרה ב-4 באפריל 1965 וקבורה ברמות השבים.
שלומית נפטרה בשנת 2007 וקבורה בנווה הדר.