הנדלמן מרדכי (מרקו)נולדתי בשנת 1932 לדבורה וליעקב בעיירה פודול אילואיה שברומניה. בעיירה זו גרו כ-1,800 יהודים. לאבי היו בית מרזח ומכולת. הבית היה בעל צביון מסורתי. המשפחה מנתה שלושה ילדים: רחל, שפרה ואני. למדתי ב"חדר" וכן בארבע כיתות בבית הספר הרומני.
ב-7 באוקטובר 1940, בהסכמה רומנית, נכנס הצבא הגרמני לבסרביה.
ב-25 ביוני 1941 אסרו את כל הגברים היהודים והכניסו אותם לחצר בית הכנסת הגדול בעיירה. בשער העמידו מכונות ירייה לחיסולם המידי. הגברים נעצרו ל-24 שעות ללא מזון ומים. הגיע קצין רומני שהודיע להם שהוא סולח להם, שילכו הביתה ושיתכוננו לקבל אורחים לביתם. האורחים היו הגברים שנשלחו מהפוגרום שנערך ביסי. נשלחה משלחת להקביל את פני הבאים וביניהם נכבדי העיירה. כשהגיעה הרכבת ונפתחו הקרונות נפלו יהודים רבים מתים, חלקם ערומים, ומי שעמד על רגליו שתה בצמא את מי הגשמים. שכרנו עגלות אצל הגויים והעמסנו את הגוויות הרבות לקבורה. בדרך פשטו הגויים את בגדי המתים ובזזו את הכסף, טבעות ושיני הזהב. למעלה מ-1,200 איש נקברו בעיירה, כמה מאות ניצלו. בביתנו שיכנו את חוני החייט עד אחרי חגי תשרי שלאחריהם חזרו לביתם. מאחר שנאסר עלינו לשלוח מכתבים, כתבו למענינו גויים מכתבים לבני משפחות ניצולי הפוגרום ובהם הודיעו שבן משפחתם בחיים.
בפסח 1942 נצטווינו לפנות את העיירה תוך 24 שעות ולעבור ליסי. כל רכושנו היה הפקר ונבזז בידי הגויים. אחרי לילה בו נסענו בעגלות רתומות לשני שוורים, הגענו לעיר יסי אל בית הוועד היהודי. חוני החייט גמל לנו טובה ושיכן אותנו, סבא, סבתא, דודה, אמי ושלושת ילדיה, במרתף ביתו. חיינו שם כחודש וחלינו בגלל האוויר הדחוס. חוני איתר דירה מרווחת של יהודיה. שכר הדירה שולם מנדוניית הדודה, הן לגויים והן ליהודיה שלא היה לה אמצעי קיום. הדודה והסבתא סרגו גרביים, כובעים וסוודרים אותם מכרנו לגויים שבעליהם או ילדיהם נשלחו לחזית. אני מכרתי עוגיות שומשום במחנות הצבא הגרמני עד שגוי הלשין עלי שאני יהודי וגנב ממני את הסחורה. כשהגיעו יהודים נוספים ליסי שיכנו בחדר אחד משפחה נוספת ואנו הצטופפנו בשני חדרים ואחר הצטופפנו בחדר אחד.
כשהתקרב הצבא האדום החלו ההפצצות. הגוי שחשש מן הסובייטים ברח מביתו, והתיר לנו לגור בו. הגברים היהודים נצטוו אותה עת על ידי הרומנים לחפור קברי אחים שיועדו ליהודי יסי. הצבא האדום שיחרר אותנו ב-23 באוגוסט 1944 והמזימה נכשלה.
בדצמבר 1947 הפלגנו באנייה "עצמאות". על סיפון האנייה היו 15,239 מעפילים. נתפסנו בידי הבריטים ונשלחנו למעצר בקפריסין לשלושה חודשים. הצטרפתי לקיבוץ שער הגולן שנכבש על ידי הסורים. עברתי למשק הפועלות בעפולה, לקיבוץ עין השופט ולקיבוץ ניר יצחק. התגייסתי לצה"ל לחטיבת גבעתי.
בשנת 1953 נשאתי לאישה את מרים.
עבדתי בבית חרושת "אסכר" לצבעים והתקדמתי למשרת מנהל עבודה כללי. עבדתי כנהג מונית, למדתי בבית הספר לתיירות והפכתי למורה דרך, ועסקתי בזה במשך 36 שנים.
נולדו לנו שלושה ילדים: אבי - בלוס אנג`לס, דורון - נהג מונית, ואהוד - בקיבוץ סופה ליד ניר יצחק.
זכינו ל-11 נכדים: גיא, רעות, עדן, טובה, מעוז, רעם, קסם, דין, יהושע, אלישע, סופי-דבורה.