נולדתי בשנת 1918 לחנה ולנתן כהן בעיר סוליצה שברומניה. אבי היה קצב וסוחר. הבית היה בעל צביון דתי. המשפחה מנתה תשעה ילדים: גדליה, שלום, צבי, צירלה, בקה-רבקה, פנינה, שרה, ברכה ואני. למדתי שבע שנים בבית הספר הממלכתי.בשנת 1941 נשלחו האחים למחנות כפייה. האחים עבדו עבודות פרך בסלילת כבישים וחציבת אבנים. אני הייתי כובסת בשרות הגרמנים. שנתיים עבדנו בעבודות יזומות אלו. שמענו על הפוגרום שהתרחש בקהילת יסי ב-25 ביוני 1941.
אבי נהרג בסוליצה. הרומנים רצחו אותו לאחר שבצעו בו ניסויים רפואיים. בשל הרעב עסקנו במסחר ובהברחה בשוק השחור. אחותי פנינה הכינה לעצמה חגורה רחבה ובה השתמשה להברחת מוצרים. הגענו לפת לחם והיינו תולשים שורשים אותם אכלנו. השכנות הגויות ריחמו עלינו והיו נותנות לנו מדי פעם מעט אוכל.
בשנת 1943 גורשו היהודים מבתיהם לבוטושאן. מגמת הגרמנים הייתה לרכז את היהודים בעיר מרכזית. היהודים שחיו בבוטשאן היו אנשים אמידים וכשנודע להם על גרוש היהודים הסתירו את היהודים שהגיעו אליהם. בבוטשאן גם עבדתי בכביסת בגדי הגרמנים. אחיי עדיין היו במחנה העבודה ופעם בחודש הותר להם לשוב לביתם ולבקר את משפחתם.
ב-23 באוגוסט 19445 שוחררה רומניה בידי הצבא האדום.
עתה היינו חייבים לעבוד למען ברית המועצות ולהכין להם את ארוחותיהם. הסובייטים הרבו לשתות יין ולהשתכר ואנו פחדנו מפניהם.
ברומניה הייתי פעילה במסגרת תנועת השומר הצעיר והייתי ציונית. עזבתי את ביתי רווקה. עליתי ארצה באנייה "פאן יורק" שנקראה בשם "קיבוץ גלויות". בנמל קונסטנצה שברומניה היו למעשה שתי אניות "פאן קרסנט" שנקראה "עצמאות" ופאן יורק. על סיפונן היו אמורים לעלות למעלה מ-15,000 מעפילים. על פאן יורק פיקד יצחק אהרונוביץ – אייק ועל פאן קרסנט פיקד הקברניט גד הילב. נתפסנו בידי הבריטים ונשלחנו למעצר בקפריסין. בקפריסין נישאתי לצבי הנדלסמן. שנתיים הייתי נתונה במעצר ובשנת 1949 שבתי ארצה.
הגענו למושב צופית ושם עבדתי בחקלאות.
בשנת 1960 עקרנו להוד השרון.
נולדו לבעלי ולי שני ילדים: יעקב ושרה.
זכינו ליהנות משלושה נכדים: הדס, איתי וליאור.