ווייס יונה (אריה)
נולדתי בשנת 1925 לשרה ולשלמה בעיירה היידו נאנש שבהונגריה. משפחתי מנתה שישה ילדים. בית הוריי היה בעל צביון מסורתי. למדתי שש כיתות בבית הספר הממלכתי ושלוש שנים חייטות.
ב-15 בינואר 1944 נלקחתי למחנה עבודה בעיר דברצן. עקרנו יערות והכשרנו שדה תעופה לנחיתת מטוסים, שהופצץ בידי כוחות הברית. ההונגרים והגרמנים ברחו מהמקום. אני ושניים מחבריי ברחנו מהמחנה. פטרול גרמני תפש אותנו בדברצן. נלקחנו לגטו לתחקור, אך החקירה לא התקיימה. נשארנו בגטו עד חיסולו בתחילת יוני 1944.
עלינו על רכבות משא, היעד היה מחנה ההשמדה אושוויץ בירקנאו. נסענו במשך חמישה ימים. התייצבנו בפני ד"ר מנגלה שפקד עלינו להעמיס גופות על המשאיות וכן חולים וקשישים שנלקחו לתאי הגזים ולמשרפות. כך הובלו הוריי, אחותי הקטנה לורה ואחות אמי אל מותם. צעדתי למחנה D. עבדתי בבית חרושת ששימש כבית קברות למטוסים ופירקנו חלקים. הייתי ממונה על מחלקת גלגלי המטוסים. בחורף נדבקו אצבעותינו אל הברזל הקפוא. גיליתי באקראי שיטה יעילה למניעת הידבקות האצבעות באמצעות מריחת הברזל בשומן. על המצאתי זכיתי בפרמיה - תלושים מידי מפקד האס-אס בהם קניתי חצי לחם. כך זכיתי ארבע פעמים לבונוס יקר המציאות.
נצטוויתי לאסוף עם קבוצתי אבק שריפה מכדורים שמצאנו, ויחד עם אבק השריפה שאספו הנשים פוצצו הזונדרקומנדו את הקרמטוריום של בירקנאו. עבדנו במחנה עד חיסולו ב-31 בדצמבר 1944. נלקחנו ל"צעדת המוות" וצעדנו עד וינה במשך שבעה ימים. ניזונו בדרך מעשבים ולנו מתחת כיפת השמיים כשהגרמנים ישנים בדירי חזירים. בפברואר הגענו למחנה מאוטהאוזן ולמחנה גונס קירכן. חצבנו מנהרות במעבה ההר ששימשו מחסה למטוסי המסרשמיט. במרס הוחזרנו למחנה מאוטהאוזן וצעדנו לעיירה גוזין שבאוסטריה. שוחררתי ב-4 במאי 1945 בידי האמריקנים. צעדתי לעבר העיר וולס ונלקחתי למחנה צבאי.
בשואה איבדתי את שתי אחיותיי מרטה ומגדה.
שבתי לעיר דברצן שבהונגריה באוקטובר 1945. בעיר התגבשה חבורה של צעירים לעלייה ארצה ובהן רעייתי לעתיד מרים. עברנו לווינה ולאיטליה. עליתי ארצה יחד עם מרים, אחותה, אחיה ובני דודים. בינואר 1947 הפלגנו בשלוש סירות שהעבירו אותנו ללב ים שם עלינו על האנייה "ארבע חירויות". נתפסנו בידי הבריטים וגורשנו לקפריסין. נישאתי למרים במחנה המעצר ואתנו נישאו במעמד זה אחותה וכן עוד שמונה זוגות. שהינו בקפריסין תשעה חודשים ומשם עברנו למחנה עתלית. שהינו במקום כחודש עד להצטרפותנו להתיישבות בהדר.
עבדתי בפרדס וב"סולל בונה" במשך 40 שנה. החל משנת 1985 אני עובד בעירייה ומפקח על בניינים ציבוריים.
לרעייתי מרים ולי נולדו שני ילדים: ד"ר שלמה – שרת כאל"מ בצבא ובמשרד הביטחון ועובד בחקר החלל, ושרה – אחות במקצועה.
זכינו ליהנות מחמישה נכדים: ענבל, לילך, אלעד, ניר וליאור וכן מנין – שקד.
זכיתי בתעודות הוקרה מהמוסד לביטוח לאומי, פרס יוספטל, פרס "סולל בונה" ותעודת הוקרה מטעם העירייה.
שימשתי כנשיא בני ברית בהוד השרון.