וולנר משה (אמיל) ז"למשה נולד בשנת 1903 בעיר קובלנץ שבהונגריה. הבית היה בעל צביון חילוני. המשפחה מנתה ארבעה ילדים: אח-שנספה בהונגריה לפני המלחמה בטיסת ניסוי במטוס שנשרף, אולגה, מדלן ומשה. משה נדד ברחבי אירופה במיוחד בצרפת וספרד ועבד למחייתו בצבעות. הוא היה אומן במקצועו ובעל כשרון רב.
משה הגיע לבריסל שבבלגיה והתיישב במקום. מאחר והיה מוכשר במלאכת הצביעה ובעל מקצוע, עד מהרה היה צריך להעסיק פועלים. בתקופה ההיא משה התפרנס ברווחה.
משה נשא לאישה את שושנה.
ב-10 במאי 1940 פלשו הגרמנים לבלגיה, ב-28 במאי בלגיה נכנעה. המלך ליאופולד השלישי שיתף פעולה עם הגרמנים. הממשלה שגלתה ללונדון צידדה בבעלות הברית.
החלה דחיקת רגליי היהודים מהשפעה ציבורית, נישול כלכלי, עבודת כפייה, בידוד ושילוח להשמדה. היהודים הורחקו מהשירות הממשלתי מ-28 באוקטובר 1940. ענידת הטלאי הצהוב החלה ב-27 במאי 1942. כ-25,000 יהודים הוסתרו. יהודי בלגיה נקטו יזמה בתחום פעולת המחתרת וההצלה העצמית - הופצו עיתוני מחתרת והייתה התנגדות חמושה לנאצים. משלוח ממחנה המעבר מכלן למחנה ההשמדה אושוויץ בירקנאו ב- 19 – 20 באפריל 1943 נעצר בידי שלושה יהודים שעצרו את הרכבת ופתחו קרון שממנו נמלטו היהודים.
משה נשלח למחנה עבודה בבלגיה. במחנה עבד כצבעי. בסוף המלחמה שוחרר בידי בעלות הברית. בריסל שוחררה ב-4 בספטמבר 1944. מתוך כ-66,000 מיהודי המדינה, 34,800 נכלאו או גורשו ו-28,900 נספו שהם כ-45 אחוזים מיהודי בלגיה.
לאחר המלחמה שב משה לביתו. הוא עבד כצבעי ואנשים היו ממתינים לעבודתו כשנה.
בשנת 1944 נולדה בתם יעל.
בשנת 1949 עלתה המשפחה ארצה. בתחילה הגיעו למעברת בית ליד. המשפחה שהתה מספר חודשים במקום, והיו אמורים להשתקע בנהריה, שם קיבל האב עבודה בסולל בונה. עקב מחלת אשתו, זכתה המשפחה למגורים בגני צבי. היו אלו שני חדרים לא מחוברים וללא דלת.
בארץ המשיך משה במקצועו ועבד שנים רבות כצבעי.
הבת יעל למדה בכיתה בגני צבי שהייתה למעשה כיתה אחת שכללה ילדים מגיל שש עד שש עשרה.
בתו יעל התגייסה לצה"ל ושרתה בחיל השריון. היא הייתה חיילת במבצעים תחת פיקודו של גורודיש. לאחר הצבא עבדה בתעשייה האווירית כמזכירה למשנה של המנכ"ל.
כיום יעל שותפה במפעל משפחתי לעיצוב ויצוא טכסטיל לבית.
למשה ושושנה נולדו שני נכדים: מיכאל-מיקי ותמר.
משה נפטר בשנת 1982, יהי זכרו ברוך.