דב נולד בשנת 1922 ליפה-שיינדל וליחיאל בכפר גיורג טלק שבהונגריה. האב העסיק דייגים שדגו עבורו דגים והוא מכר את הסחורה בשוק. המשפחה הייתה בעלת צביון דתי. המשפחה מנתה חמישה ילדים. האחות אדל הגיעה ארצה לפני עליית היטלר לשלטון.המשפחה התפרנסה בכבוד. בשעה ששמעו בקהילה היהודית כי הבת מהגרת לארץ ישראל הטילו חרם על המשפחה וכן על סחורת הדגים שהובאה לשוק. הם טענו שהדגים לא כשרים ולא ראויים למאכל, ומטֶה לחמה של המשפחה נשבר. המשפחה לא ידעה מה לעשות כנגד רוע הגזרה. הכומר שהיה ער למתרחש והבחין שהמשפחה יורדת מנכסיה שאל את אבי המשפחה מה אירע. האב סיפר לו שהסחורה שלו נחשבת כטריפה בעיני היהודים. הכומר החכם אמר שהוא יציל אותם. הוא הודיע ליהודים בעיר שמשפחת וייס מתנצרת. החרם הוסר והבת נסעה לארץ ישראל וכך ניצלה מן השואה.
בשנת 1944 נשלחה כל המשפחה, מלבד דב, למחנה ההשמדה אושוויץ בירקנאו שם נספו.
דב נשלח למחנה עבודה בהונגריה ושם עבד עד תום המלחמה בעבודת פרך.
בשנת 1948 עלה דב ארצה באנייה "סנט אנטוניו" שהפליגה מהונגריה. בהפלגה לארץ הכיר את רעייתו לעתיד לאה.
בתחילת יוני 1948 הגיעה האנייה ארצה. כעבור יומיים התגייס דב לצבא ואף לאה גויסה לצבא ועבדה במטבח.
בשנת 1948 נישא הזוג כשהצבא מארגן להם את טקס החתונה. לחתונה לא הגיעו האחיות ממשפחת הכלה, כי עדיין נמצאו בהונגריה, וממשפחת החתן הגיעה האחות אדל.
לזוג נולדו שני ילדים: יפה - מזכירה במכון רפואי, ויחיאל - עובד במשרד פרסום עצמאי.
אחרי השחרור התגוררו דב ולאה בנוה נאמן.
דב עבד ככורך ספרים ואחר כשוטר במשמר הגבול.
דב ולאה זכו לשישה נכדים: אילת, ענבל, ורד, טל, ליאור ובר, וכן מנינה - נועה.
דב נפטר בשנת 1988, יהי זכרו ברוך.