נולדתי בשנת 1926 לאסתר ולברל וייס בעיר בז`וז`וב שבפולין. בית הוריי היה בעל צביון דתי מאד ואבי נמנה עם חסידי בעלז. את השכלתי רכשתי בבית הספר הממלכתי-פולני ואחר הצהריים למדתי ב"חדר". בשנת 1939 סיימתי כיתה ו`. משפחתי מנתה 12 נפשות. ב-1 בספטמבר 1939, עם פרוץ המלחמה, בשעה שהיטלר וסטלין חילקו ביניהם את פולין, הוברר שהעיירה בז`וז`וב נמצאת בדיוק על הגבול. חמשת אחיי הבוגרים ברחו לצד ברית המועצות והשאר נשארו יחד עם ההורים בצד הגרמני. האחים נשלחו לסיביר וחלקם שרתו בצבא הפולני.
בשנת 1939 נלקחנו לעבודות כפייה.
בתחילת אוגוסט 1942 הועלו כל הגברים הכשרים לעבודה על קרונות בקר כשהיעד מחנה פרוקוצ`ים, שלאחר מכן הוסב שמו למחנה פלשוב יולק. במחנה התחלתי לעבוד בחברה הגרמנית הנודעת "קלוג" בהכנת התוואי למסילת הרכבת ברלין-מוסקבה. עבדתי כעוזר נהג הקטר ותפקידי היה לשנות את המסלולים תוך כדי נסיעה. בתפקיד נכבד זה זכיתי מאחר ושלטתי בשפה הגרמנית והייתי זריז בתנועותיי.
באחד הימים נפלו קרונות מן הפסים אל הביצה. בשבריר של שניה ברחתי מן המקום. לא ידעתי מהו כיוון עיירתי ומה המרחק. הסתובבתי ביערות ובשדות ולבסוף פגשתי מבריח בן העיירה והוא סיפר לי שבליל 9 באוגוסט ריכזו הגרמנים את כל יהודי בז`וז`וב במגרש הכדורגל ולמחרת הובלו במשאיות ליער לז`נקי. ביער זה נרצחו 1,400 יהודי העיר. האיש הזהיר אותי לבל אגיע לעיירה מאחר ובתי היהודים נבזזו והאוקראינים הורגים יהודים. נשבעתי בלבי שאם אשרוד, אקים מצבה לזכר יהודי העיירה. הסתננתי אל שורות העובדים היוצאים מהגטו וכך נכנסתי לגטו קרקוב. כששמעתי שמדברים על "אקציה" החלטתי לברוח מהגטו עם שלושה בחורים נוספים. נתפשנו בידי המשטרה הפולנית והובלנו לבית הסוהר מונטלופיך. עבדתי כשנה בבניית מחסנים עבור האס- אס והגסטאפו. בשנת 1943 ריכזו הגרמנים את יהודי גטו קרקוב והסביבה במחנה פלשוב. בסתיו 1943 הוסעתי בטרנספורט לאוסטרובייץ במרכז פולין שם היה בית חרושת לתחמושת. החזית הרוסית התקרבה והועברנו לאושוויץ בירקנאו. ב-4 באוגוסט 1944 נחקק על זרועי המספר B-5327. נלקחתי כבנאי למחנה בונה-מונוביץ. ב-18 בינואר 1945 צעדנו ברגל לגלייביץ ומשם הועברנו למחנה עבודה דורה. במחנה דורה יצרו את הטילים וי-1 ו-וי-2. עבדתי במפעל כרתך-מסגר עד מרס 1945, ונשלחתי לברגן בלזן. ברחתי עם עוד שלושה חברים דרך פתח הביוב. הסתובבנו ביערות ליד הכפר פלקסבוסטן הסמוך לצלה. היערן בישר לנו שהמלחמה הסתיימה. נאסר עלינו להיכנס לברגן בלזן הנגוע בטיפוס ובדיזנטריה והופנינו למחנה של שבויים פולנים בצלה.
בשטוטגרט פגשתי את שושנה וביולי 1946 נישאתי לה. בשנת 1947 פגשתי בגרמניה את יתר אחיי שברחו לברית המועצות. בתנו הבכורה נולדה בגרמניה. ביוני 1949 עלינו ארצה באנייה "נגבה". בשנת 1953 עברנו להתגורר ברמת הדר.
השתתפתי בכל מלחמות ישראל החל ממבצע קדש, ו-27 שנים שירתי כשוטר תנועה מתנדב במשטרת ישראל. בארץ עבדתי כקבלן בניין והייתי שותף ב"אולמי הוד-השרון".
בשנת 1990 קיימתי את נדרי והקמתי מצבה ביער בז`וז`וב. בשנת 1992 ערכנו במקום טקס במלאות 50 שנה לרצח היהודים. כיום אני מלווה קבוצות לפולין מטעם משרד החינוך.
נולדו לנו שתי בנות: אסתי- מורה בגמלאות וציפי-עובדת בוועדה לבניין ערים.
זכינו ליהנות משישה נכדים: ערן, ליאור, נועה, טל, יערה ז"ל, ודפנה.