נולדתי בשנת 1933 לאילנה וליוסף בונה בעיר בודפשט שבהונגריה. הבית היה בעל צביון חילוני. המשפחה מנתה שבע בנות. למדתי בבית הספר היסודי והרביתי לקרוא ספרים וללמוד דברים רבים בעצמי. ב-19 במרס 1944 פלשו צבאות גרמניה להונגריה. מאמצע מאי ועד תחילת יולי גורשו למחנה ההשמדה אושוויץ בירקנאו כ-435,000 יהודים מערי השדה של הונגריה, ובעיקר מהחבלים הצפוניים והמזרחיים של המדינה. מלאכת הריכוז, הכליאה בגטאות והשילוח ברכבות נעשו בידי אנשי המשטרה ההונגרית ובסיוע נאמני "צלב החץ" – חברי המפלגה הפשיסטית האנטישמית בהונגריה. בתחילת יולי הורה השליט מיקלוש הורטי על הפסקת הגירושים ונותרו בהונגריה רוב יהודי בודפשט שניצלו מן המשלוחים. באוקטובר השתלטו אנשי צלב החץ על הונגריה בסיוע הגרמנים ונעשו ניסיונות לחידוש המשלוחים. אלפים, בעיקר נשים, הובלו במצעדים לעבר גבולות הרייך. גלי הטרור האנטי יהודי גברו וכנופיות צלב החץ בזזו ורצחו רבים מיהודי בודפשט.
ליהודי בודפשט הותר להתגורר רק בבתים מסוימים שסומנו בכוכב צהוב. גם משפחתי חייתה בבית מוגן שסומן במגן דוד צהוב בבודפשט. בית זה נועד לתת מחסה מפני השמדה של הילדים היהודים היתומים. מצוקת היהודים הוקלה הודות לאלפי "תעודות חסות" שהנפיקו נציגויות זרות במיוחד שוודיה ושוויץ והדיפלומט השוודי ראול ולנברג שעסק בהנפקת תעודות מגן ובהצלת יהודים מצעדת המוות. תוך זמן קצר הקים ולנברג בתי חסות בסיוען של נציגויות זרות נוספות ושוכנו בהם כ-15,000 יהודים. ארגוני תנועת הנוער החלוציות הכינו אלפי תעודות חסינות מזויפות ודאגו לאספקת מזון לאזור הגטו היהודי. מאמץ מיוחד הוקדש להצלתם של ילדים יתומים וכך הצילו 100,000 יהודים.
הייתי רק בת עשר בשעה שחייתי בבית המוגן. החיים בבית היו מלווים בדלות וברעב כבד. חייתי בבית זה עד שחרור בודפשט בידי הצבא האדום ב-18 בינואר 1945.
כ-564,000 מיהודי הונגריה נספו במהלך המלחמה מרביתם במחנה ההשמדה אושוויץ בירקנאו.
אורגנו תנועות נוער מטעם הסוכנות היהודית ועלינו ארצה כקבוצת נוער בשנת 1948, לאחר קום המדינה.
הגעתי לקיבוץ מנרה ומשם עברתי לירושלים.
בשנת 1950 נמניתי עם מייסדי קיבוץ יד חנה שהיה קיבוץ של יוצאי הונגריה.
בשנת 1958 נישאתי בקיבוץ לשמואל. עבדתי בחקלאות, במטבח, ובבית הילדים.
בשנת 1971 עברנו להתגורר באילת.
נולדו לבעלי ולי שלושה ילדים: רמי- חי בארה"ב, צבי, וגיל ז"ל.
זכיתי ליהנות מנכדה אחת - מאי.