נולדתי בשנת 1923 לדובה וליצחק אדוניסקה בעיר גרודנו שבפולין. בעיר גרודנו חיו 25,000 יהודים. אבי היה מוכר דגים. משפחתנו מנתה ארבעה ילדים: טובה, גרשון, משה ואני. הבית היה בעל צביון מסורתי. למדתי בבית הספר הפולני וגם בבית ספר יהודי, בהם למדתי עשר כיתות.עד שנת 1941 שלטה באזורנו ברית המועצות על פי הסכם שחתמו עם גרמניה – הסכם ריבנטרופ ומולוטוב.
ב-22 ביוני 1941, לאחר שגרמניה הפרה את ההסכם, כבשו כוחות גרמנים את העיר. הגרמנים ריכזו את היהודים בגטו של גרודנו ובו חיינו עד ינואר 1943. בתקופה הזאת עבדתי בחנות של יהודים. אחי גרשון נספה בגטו גרודנו.
ברחנו מפני הגרמנים אל העיר ביאליסטוק ובה שהינו כמה חודשים. המשכנו את מסענו לעיר גדנסק וגם בה היינו במשך כמה חודשים.
הוריי, אחי משה ואחותי טובה נלקחו במשלוח ונספו בשנת 1943 ליד ורשה.
בנובמבר 1943 נשלחתי בטרנספורט אל מחנה ההשמדה אושוויץ בירקנאו.
בפברואר 1944 חקקו על זרועי את מספר הקעקוע 75184. עבדתי במחסני קנדה.
בשעה שחיילי הצבא האדום התקרבו למחנה פוניתי אל מחנה "וייסוואסר" שנמצא בגרמניה. יצרתי תחמושת לצבא הגרמני במפעל במקום.
במאי 1945 שוחררתי בידי הצבא האדום.
מאחר והמחנה לא היה רחוק מצ`כוסלובקיה עברתי לצ`כוסלובקיה ועבדתי כתופרת עד עלייתי ארצה.
בשנת 1946 נישאתי בגרמניה ליהושע וסרמן.
הצטרפנו לקיבוץ ויחד עם חבריי ההכשרה עלינו ב-1 בנובמבר 1946 ארצה ממרסיי שבצרפת באנייה "לטרון". על סיפון האנייה היו 1,275 מעפילים. הבריטים גרשו אותנו לקפריסין ובשנת 1947 שבנו ארצה.
נשלחנו לפרדס רוזנבלום בקריית אונו משם עברנו לקריית ישראל.
עבדתי בארץ כמה שנים כתופרת.
לבעלי ולי נולדו שני ילדים: טובה – מורה בבית הספר, ויצחק – מהנדס.
זכינו ליהנות מחמישה נכדים: עינת, עומר, דור, הדס ויפתח.
כעת אנו חיים ב"עד 120" ונהנים משפע של חוגים והרצאות.
רחל נפטרה באוקטובר 2008, יהי זכרה ברוך.