נולדתי בשנת 1937 ללאה ויעקב מיכלביץ בוורשה שבפולין. גרנו בדירה שכורה בסולץ, פרבר ליד נהר הוויסלה, יחד עם סבתי שרה. לאבי היו מוניות ואמי הייתה עקרת בית. בית הוריי היה בית מסורתי.ב-1 בספטמבר 1939 פלשו הגרמנים לפולין.
הייתי בת שנתיים כשפרצה המלחמה. ביתנו נהרס בהפצצה הראשונה. אמי, סבתי ואנכי עברנו להתגורר בבית הדודים במרכז העיר. אבי גויס לצבא הפולני ונפל בשבי הגרמני. אבי נמלט מהשבי והורה לנו לברוח עמו לברית המועצות, אך אמי סירבה. אבי וסבתי חצו את הגבול ואמי ואני נכנסנו לגטו ורשה.
בגטו ורשה סבלנו רעב קשה, חולי ופחד מתמיד. בשעה שהחלו האקציות, הופיע אבי והוציא אותנו מן הגטו. בדרכים מסוכנות ובתלאות רבות הצלחנו לעבור את הגבול לברית המועצות בשלום. למחרת נשלחנו בקרונות בקר לארכנגלסק, זה היה בשנת 1942. אבי עבד כווטרינר ואמי עזרה לו. השניים עבדו אף ביערות בכריתת עצים.
כעבור שנתיים, בתחילת 1944 עברנו לקזחסטן. אבי עבד כווטרינר והיה נוסע עם הכבשים להרי אורל.
התגוררנו במדבר נידח בקזחסטן עד שנת 1945. בתקופה זו הייתי על סף מוות. הייתי ילדה בת שמונה ובמשקל 12 ק"ג. בטני הייתה תפוחה מרעב מתמיד, רגליי דקות, שיערי נשר וכך גם שיניי.
במלחמה איבדתי את סבתי שרה, את סבי וסבתי, דודים, דודות וילדיהם ובני דודים.
בשנת 1950 עלינו ארצה באנייה `פרוטיאה פנמה` מנמל גדיניה שבפולין והגענו לנמל חיפה.
בשנת 1956 נישאתי לשבח זילברמן.
למדתי בקורס ראשון לאחיות מוסמכות במשך שנה וחצי. בקורס השני שנערך בבית החולים "מאיר" למדתי במשך שנתיים. במקצוע האחות עסקתי בקופת חולים עד פרישתי לגמלאות.
עתה אני לומדת במסגרת החוגים לגמלאים בבית האומנויות ומרחיבה את השכלתי.
למדתי בקורס לכתיבה יצירתית, שלאחריו העליתי על הכתב את קורות חיי, חוברת מיועדת רק לבני משפחתי . בשנת 2007 הוצאתי את ספר קורות חיי "גחלת".
נולדו לנו שלושה ילדים: רן – בעל מפעל אופנה, עֹפר – בעל חברה למדריכי תיירות, ושרי – מעצבת ואשת מכירות.
אני שואבת הנאה משבעת נכדיי: רֵעֲ, מאי, עופרי, נמרוד, נועה, רותם ועדו.