זילברמן יהודה (דוד) ז"ליהודה נולד בשנת 1922 למלכה ולישראל בעיר אושצ`יקי שבפולין. אביו עסק במסחר ובחנות מכולת. רעייתו סייעה בידו בעבודה ודאגה למשפחה. המשפחה מנתה שלושה ילדים: יהודה, ניסן ודוד. בגיל שבע עשרה יצא ללמוד בטכניון אך המלחמה מנעה ממנו להשלים את לימודיו ועל כן שב לביתו.
ב-1 בספטמבר 1939 פלשו הגרמנים לפולין.
ב-22 ביוני 1941 פרצה המלחמה בין גרמניה לברית המועצות ועם פרוץ המלחמה הצטרף יהודה לצבא האדום.
הוא נמלט והגיע לטשקנט שבאוזבקיסטן, שם פגש חברים מעיירתו שבפולין.
עם סיום המלחמה הגיע לוורשה ושמע אודות משפחתו שנספתה בשואה: הוריו - מלכה וישראל זילברמן, סבו וסבתו מצד אמו – הניה ויוסף קורץ, אחיו ניסן ודוד ובני משפחת קסלמן. המשפחה הוצאה להורג בזסלאב.
יהודה הצטרף לתנועת "גורדוניה", עזר בפינוי הריסות גטו ורשה ובהקמת אנדרטה במקום לזכר קורבנות השואה.
יהודה מצא קופסת קרן קימת לישראל שרופה ואקדח. את האקדח מסר ואת הקופסה השאיר ברשותו והיא הגיעה עמו לארץ עטופה במגבת ישנה, שמורה מכל משמר.
דודתו, אחות אמו, שחייתה בקנדה הפצירה בו להגר לקנדה. כך התאפשר לו לצאת מתחומי פולין ולימים להגיע ארצה.
בשנת 1956 הגיע יהודה ארצה באופן עצמאי.
בשנת 1960 נישא בארץ לבת שבע.
יהודה היה מורה ומחנך, ועסק בקליטת עלייה במשרד הקליטה.
יהודה תרם לחברה בהתנדבו ללמד עברית עולים חדשים בבית הספר תל"י ובתיכון בהדרים. הוא אף לימד עולים חדשים מבוגרים מטעם ארגון ויצ"ו.
יהודה קיבל את אות המתנדב בהוד השרון.
ליהודה ובת שבע נולדו שתי בנות: מלכה, ושולמית - העובדת במחקר בתחומי הביולוגיה.
הם זכו ליהנות מחמישה נכדים: ניב, נטע, רותם, דנה ואופיר.
יהודה נפטר בשנת 2000, יהי זכרו ברוך.