נולדתי בשנת 1929 לגיטל-טובה ולוולף-זאב בעיר לודז` שבפולין. לאבי היתה סנדלרייה. הבית היה בעל צביון מסורתי. המשפחה מנתה שלושה ילדים. למדתי שבע שנים בבית הספר הפולני.ב-1 בספטמבר 1939 פלשו הגרמנים לפולין. היהודים רוכזו בגטו לודז`. ב-1 במאי 1940 נסגר הגטו והצטופפו בו כ-164,000 יהודים. הגטו היה מוקף בגדרות עץ וקצתו בחומת אבנים. עבדתי בבית חרושת לטכסטיל ואבי עבד כסנדלר בבית החרושת.
הגירושים מהגטו החלו בינואר 1942 ונמשכו עד חיסולו ב-15 בספטמבר 1944. אנו נשארנו בגטו עד קיץ שנת 1944. כשהגטו חוסל נשלחו 68,500 יהודים, ובכללם משפחתי, למחנה ההשמדה אושוויץ בירקנאו. הייתי בבלוק 4. הועברתי למחנה במרכז אושוויץ מאחר והיו זקוקים ל-250 ילדים. בתאריך 24 באוגוסט 1944 נחקק על זרועי המספר 8124 B. נשלחתי לבית ספר לבנייה "נורה שולה" שבו היו מדריכים צרפתים ופולנים ושם למדתי בנייה. כל הזמן נערכו סלקציות. במחנה זה נמצאו גם פולנים וכן פליטים גרמנים.
ב-18 בינואר 1945, בשעה שהצבא האדום התקרב למחנה, הוסענו בקרונות משא למחנה ההשמדה זקסנהאוזן שבגרמניה. כעבור זמן קצר הועברנו למחנה ליברוזן ואחר נשלחנו לאוסטריה למאוטהאוזן ל"צלט לאגר"- אוהל גדול. הצריפים שלנו הוקמו ביער. בכל חדר גרו 50 איש. בבוקר נמצאו יהודים רבים מתים. את הגופות זרקנו דרך החלון. האוכל היה רק ספל מים ותו לא. בכל מחנה הייתי מספר שבועות בלבד. שוחררתי במחנה גונס קירכן בידי האמריקנים ב-5 במאי 1945.
עם השחרור עזבתי את המחנה והתחלתי לצעוד. הצלב האדום אסף אותי ואת יתר הילדים והעביר אותנו למחנה צבאי הרשינג שבו היה שדה תעופה גדול. היינו כארבעים ילדים בווילה וטופלנו בידי הצלב האדום. הטיפול המבוקר כלל מזון מיוחד שנועד להבראתנו, מאחר ובקושי יכולנו ללכת.
חיילי הבריגדה היהודית העמיסו אותנו על מכוניות של הצבא הבריטי כשהם אוספים בדרכים ילדים נוספים וכך הגענו לסנטה מריה שבאיטליה. היינו במחנה של חיילי הבריגדה עם מדריכים ישראלים וחולקנו לקבוצות. אני נמניתי עם קבוצת "עתיד" שבה היו 40 ילדים. היינו ילדים פראיים אך קיבלנו אוכל טוב וזכינו להשגחה נאותה.
בסוף 1945 עלינו ארצה באמצעות סרטיפיקטים חוקיים באנייה בריטית "פרינסס קטלס".
הגענו לקיבוץ גבעת השלושה כעליית הנוער וחיינו במקום שנתיים. היינו בהכשרה, התגייסנו לפלמ"ח ולצה"ל לחטיבת הראל לגדוד החמישי ונלחמנו בירושלים.
רוב הקבוצה הצטרפה לקיבוץ צובא ואני עברתי לתל אביב. גרתי במעון לחיילים משוחררים.
עבדתי בבניין כטפסן וכך נשארתי במקצוע. הוענק לי ציון לשבח עבור פעילות ועבודה של למעלה מ-35 שנה בענף הבנייה. בשנים הללו חינכתי והכשרתי מאות פועלים לעבודה מקצועית. יזמתי שיטות ליעול העבודה ולחיסכון בזמן. עבדתי בחברת הבנייה ברנוביץ`.
בשנת 1957 נישאתי ללילי. רעייתי נפטרה בשנת 1994.
נולדנו לנו שלושה ילדים: זאבי, טובה - החיה בארה"ב, ורן העובד כהנדסאי מחשבים.
זכינו ליהנות משלושה נכדים: נדב, יואב ולירון.