מנשה נולד בשנת 1913 לדינה ולזורח-זאב טיבלום בעיר אילז`ה במחוז ראדום שבפולין. מנשה היה בנו השלישי של האב זורח ובן שני לדינה ברנדויין. ארבעת האחים הנוספים היו: שושנה, יצחק, קציל ושם האח הנוסף לא זכור. אבי המשפחה סיים את לימודיו באוניברסיטת לנינגרד ועבד כמורה. האם דינה הייתה בת למשפחת בורסקאים. שבוע לאחר לידתו של מנשה נרצח אביו. האם דינה נישאה בשנית לבעל טחנת קמח בכפר קזצוב ליד ראדום ונולדו לה שני ילדים. לסבא צבי היה מפעל לטכסטיל בראדום אותו מכר ורכש תמורתו בית באחד הכפרים ליד ראדום שם גידלו את האחים יצחק ושושנה. מנשה בילה פעם בביתה של האם דינה ופעם בבית הסב צבי והסבתא פרידה. בתיכון למד מנשה חייטות. מנשה התגייס לשורות הצבא הפולני ושירת בחֵיל הפרשים – חַיִל שיהודים מעטים הצטרפו אליו. מנשה עשה חיל בצבא וזכה בפרס הפרש המצטיין.
עם פרוץ המלחמה בשנת 1939 ערק מן הצבא הפולני וחצה את הגבול לברית המועצות. לאחר חודש שב לפולין בתקווה לשלוח את משפחתו לברית המועצות. בגטו ראדום פגש את אמו. מנשה נתפס בידי הגסטאפו וכמעט שהוצא להורג עם ארבעים איש נוספים. שפר מזלו והוא נלקח לעבודה. מנשה עבר לגור ברחוב דומונובסקי בסקרז`יסקו קמינה. הוא הועסק בעבודת פרך כסבל בתחנת הרכבת וכן אחראי לניקוי התחנה והקרונות עד קיץ 1940. לאחר מכן תפקידו היה לאסוף את רכוש היהודים ולמסרו לידי הממונה – הרשברג פלטמני. בשנת 1941 נשלח מנשה למחנה כפייה בסקרז`יסקו קמינה שם גר בבלוק ובו אלף איש. מאוחר יותר עבר לצריף שבו כ-500 איש. מפקד המחנה היה אימפלינג. מנשה עבד בבית החרושת לתחמושת "האסאק" ועסק בתפקידים שונים: במחסן מזון, במחלקת החשמל ובמסגרייה. ביולי- אוגוסט 1944 נשלח לפילובוי פטריקוב ושם עבד בחפירת שוחות. במחנה צ`נסטוחובה הועסק בבית חרושת לתקון טנקים ובמוסך. כעבור שבוע נשלח למחנה בוכנוולד לשבועיים. מנשה המשיך את דרכו למחנה בשטרסבורג ועבד במסגרייה ובמכרות המלח. ב-13 באפריל 1945 החל בצעדת המוות שנמשכה שלושה שבועות. ב-8 במאי 1945 שוחרר בהנובר בידי הצבא האדום. מנשה שב לפולין וגילה שכל משפחתו נשלחה למחנה ההשמדה טרבלינקה למעט אחיו קציל- עמו נפגש בעיר קילצה. קציל נרצח בפוגרום בעיר קילצה ב-1946. האח יצחק יחד עם רעייתו חומה עלו לארץ בטרם המלחמה, והיו מוותיקי מגדיאל. מנשה פתח מתפרה בלודג`. בהיוודע לו שהפולנים עומדים לערוך פוגרום ביהודים נסע לגרמניה לברגן בלזן. מנשה עסק במסחר ולימים פתח שם מתפרה.
בשנת 1947 התחתן עם טובה בברגן בלזן. בשנת 1948 עלו טובה ומנשה ארצה בעזרת סרטיפיקט באנייה "ארגנטינה". מנשה נלחם במלחמת העצמאות בחיל הקשר, שירת בנתיב הל"ה ובקרבות לטרון. במבצע קדש שרת במסגרת הג"א.
מנשה ורעייתו התגוררו תחילה במגדיאל ולאחר מכן עברו לרמתיים. בשנת 1948 פתח מתפרה וכן חנות להלבשה עליה נרשם: "הלבשה י. טיבלום רמתיים - בית עלימה, חייט ממדרגה ראשונה לגברים ולגברות, מקבל הזמנות גם עם בדי הקונה".
לזוג נולדים 3 בנות, 11 נכדים ו-3 נינים.
מנשה נפטר בשנת 1979, יהי זכרו ברוך.