נולדתי בשנת 1940 למרגרט ולמשה בלום בעיר בודפשט שבהונגריה. אבי היה סוחר בדים. הבית היה בעל צביון חרדי. אבי היה מוסמך לרבנות והתגלה כעילוי. סבי מצד אמי, הרב איסמן, היה הרב הראשי של בית הכנסת הגדול של דוהאן. סבא רבא עזב את משרתו כרב בית הכנסת מאחר והיהודים לא היו חרדים מספיק, והקים שטיבל משלו. משפחתי מנתה שני ילדים: יהודית ואני.באוגוסט 1943 רוכזו היהודים בגטאות. אבי נלקח למחנה עבודה בבודפשט. בשנת 1944 נכנסו הגרמנים להונגריה. בגטו היינו כל המשפחה יחד עם סבא רבא הרב איסמן וסבי וסבתי מצד אמי, היינו כאחת עשרה נפשות. שהינו בגטו בודפשט כמעט עד השחרור. עול הפרנסה בגטו הוטל על כתפי אמי. לאימא היו תעודות אריות, ומאחר שהייתי בעל שער בלונדיני ארוך הייתי מציל בכל עת את אמי בזכות תפילותיי "אוה מריה" - אני הייתי תעודת המעבר שלה. אמי קנתה ומכרה מצרכים מחוץ לגטו וכך כלכלה את משפחתה. אבי נשלח למחנה מאוטהאוזן ברכבת אחרונה לאושוויץ, נמלט, והגיע אלינו באפריל 1945.
כמחצית השנה לפני כניסת הצבא האדום הוכנסנו לבית מוגן - בית שוויצרי. ההפצצות על בודפשט היו בשיאן ואנו התגוררנו במקלט. הבית הופצץ וקרס ואנו נלכדנו מתחת להריסות הבית. פתחי המילוט היו חסומים ולא הצלחנו לפתחם מבפנים. חיילי הצבא האדום שחררו אותנו תרתי משמע פעם אחת מתחת להריסות הבית ופעם שניה מעול הכיבוש הנאצי, ב-18 בינואר 1945. פרט למשפחה בת אחת עשרה הנפשות שנמצאה בגטו שאר בני משפחתנו נספו בשואה.
אבי הפך חילוני וציוני. הוא הצהיר שאין אלוהים, ומי שהיה במחנות יודע שאלוהים התפטר. על השואה לא דיברו בבית. למדתי כיתה א` ו-ב` בבודפשט. אחות אמי קיבלה אשרה לארה"ב אך אבי סרב בתוקף להגר לשם והחליט שנוסעים אך ורק לישראל.
בשנת 1947 הברחנו את הגבול לאוסטריה בחפזון מאחר ואבי נעצר בשל פעילותו הציונית. המתנו עשרה חודשים בבית רוטשילד לבואו של אבי. אבי נמלט והצטרף אלינו.
הגענו לישראל באנייה "גלילה" במאי 1948 אל מחנה העולים בפרדס חנה. כעבור שבוע עברנו לירושלים ולאחר שלושה חודשים עקרנו לתל אביב.
למדתי בארץ בגימנסיה הרצליה ובקיבוץ כפר רופין שבעמק בית שאן. בשנים 1960 - 1962 שֵרתי בצבא והשתחררתי בדרגת רב סרן.
בשנת 1962 נישאתי לנילי. עבדתי בכפר רופין כחקלאי ומשנת 1974 אני עוסק ביעוץ ותכנון איטום בענף הבנייה.
לרעייתי ולי נולדו שלושה ילדים: גונן - מנהל מכירות, מיכל ז"ל - בעלת תואר שני בעבודה סוציאלית נפטרה בשנת 2001, ומעיין - מעצבת פנים.
זכינו ליהנות משישה נכדים: עידן, כפיר, ירדן, יונתן, נועה ואלעד.
בשנת 1995 ביקרתי בבודפשט יחד עם מקהלת כפר סבא בה שרה רעייתי. ניהלתי את המשלחת והייתי המתורגמן שלה. ביקרתי בבית הכנסת הגדול ושאלתי את הגבאי עם הוא מכיר את הרב איסמן. הגבאי הנרגש הודיע לי שהוא היה הרבי שלו ומלמדו ולקחני אל כותל המזרח והראה לי שלט בו חקוק השם הרב איסמן עוד מתקופת השואה. ב-1999 בשיפוץ בית הכנסת הוסר השלט.