נולדתי בשנת 1935 לחסיה וליעקב סולובי בעיר באלבי שבלטביה.
בהיותי ילדה מפוחדת אחזתי בידי אחותי ויחד עם אמנו ברחנו מן הבית. ברחנו לסיביר שהייתה עבורנו תחנת ביניים. משם עברנו לקזחסטן.
אמי עבדה קשה מאד וכמעט לא היה מזון בבית. ברחנו לעיר גורוחובצק שהיא עיר הסמוכה לעיר גורקי. בעיר זאת התמקם מחנה צבאי של הדיוויזיה הלטבית. כל משפחתי הוכנסה למחפורות הצבאיות
ושם התגוררנו כל זמן המלחמה.
אמי החלה לעבוד במטבח ועד מהרה הפכה לטבחית הראשית, כך נפתרה בעיית המזון, ושם התגוררנו כל זמן המלחמה.
ולא היינו רעבים יותר.
התחלתי ללמוד בבית הספר. החיילים הכינו לי בגדים ממעילים צבאיים. בשעה שחיינו במקום קיבלנו הודעה שאבי נרצח.
בתקופת השואה איבדתי אף את אחותי הצעירה וכן דוד ודודה.בתום המלחמה שבנו לעיר מולדתנו וכעבור זמן קצר מאוד עזבנו את הבית ונסענו לעיר ריגה.
בשנת 1956 נישאתי לישראל יוחה בעיר ריגה. הייתי קרובת משפחה של בעלי ישראל ועל כן היכרותנו נובעת עוד מימי ילדותנו.בשנת 1971 עלינו ארצה.
לבעלי ולי נולדו שני בנים: אליעזר - העוסק בסטטיסטיקה, וגדעון – מהנדס מכונות. שניהם נלחמו במלחמת לבנון כקצינים.
זכינו ליהנות מחמישה נכדים: רחלי, איטל, רפאל, דן וענבר.