הניה נולדה בשנת 1928 לחוה ולמשה קוטק בעיר סוסנוביץ שבפולין. האב היה בעל נגריה. צביון הבית היה מסורתי. המשפחה מנתה שלושה ילדים: שינדלה, יהודה והניה. הניה למדה עד כיתה ד` בבית ספר ממלכתי.ב-1 בספטמבר 1939 פלשו הגרמנים לפולין. המשפחה ברחה לעיר ורשה בה גרו רבים מבני משפחתם. המשפחה סברה שהגרמנים לא יתקפו את ורשה, אך מחשבותיהם התבדו. באחד הימים הכו הגרמנים מכות רצח את האב משה. הניה נשכבה עליו להגן על חייו ולהצילו מן המלקות. אף היא ספגה מכות קשות. המשפחה הבינה שאין תקווה בהישארותם בוורשה והם שבו לעירם.
הגרמנים ריכזו את יהודי העיר בגטו שרודלה. האב ניסה בכל מאודו למנוע את כניסת בתו הניה לגטו.
הוא אשפז את הניה בבית החולים ל"ניתוח" תוספתן למרות ששנה לפני כן עברה את הניתוח הזה.
הניה נשארה בבית החולים עד החלמתה ושבה לביתה. שוב היה חשש שהניה תילקח לגטו ועל כן שפכו עליה מים רותחים שהסבו לה כוויות ברגליה.
הניה שהייתה הבת האהובה על אביה הסתתרה בעת סכנה במחבוא מיוחד שבנה אביה הנגר במזנון. כל מזימות המשפחה להציל את הניה מכניסתה לגטו לא עזרו, ולבסוף היא נלקחה לגטו.
בגטו שרודלה עבדה הניה בייצור חלקים לבניית מטוסים. האב הנגר ואחיה נחשבו לעובדים חיוניים והועסקו בעבודות נגרות.
המשפחה נשלחה למחנה ההשמדה אושוויץ בירקנאו. האחות שינדלה נשלחה היישר למשרפות. הניה והאם עבדו בייצור תחמושת. הניה ואמהּ חוה נותרו יחדיו תקופה ארוכה. באחת הסלקציות הוצאה האם מן השורה ונועדה להישלח למשרפות. הגרמנים שכחו את האם והניה בתהּ שכה שמחה שאמה ניצלה קפצה אל זרועות אמה בחיבוקים ונשיקות. הגרמני שהבין על מה נסבה השמחה שלח אותה למשרפות. תחושת אשם איומה פקדה את הניה שבגין צהלות שמחתה היא שהביאה למותה של אמה. תחושות אלו מעולם לא עזבו את הניה ולא נתנו לה מנוח.
עם התקרבות הרוסים למחנה אושוויץ החלה "צעדת המוות". כבר בתחילת המסע האיום נגנבו להניה כפכפי העץ ורגליה שנכוו בעבר מהמים הרותחים, קפאו ונותר בהן נמק. הניה הגיעה עם הקבוצה לתחנת הרכבת, הועלתה על רכבת פחם ללא גג שהגיעה למחנה רוונסבריק.
ב-2 במאי 1945 שוחררו בידי הצבא האדום. הניה שבה לפולין ברכבת מגרמניה. כשהגיעה לסוסנוביץ וירדה מן הרכבת עלו על הרכבת בחזרה לגרמניה אביה ואחיה במטרה לאתרה בגרמניה. כך לא נפגשו זו עם זה. רק בתום תקופה ארוכה כשנודע שהיא נותרה בחיים, שבו האב והאח לביתם בסוסנוביץ. האח יהודה החביא בכל זמן שהותו במחנות את תמונות המשפחה. הוא ליפף סביב חזהו מאין תחבושת גדולה ובה הטמין את התמונות. בזמן סלקציה החביא את התמונות במסתור. התמונות שרדו עד שיבתו בשלום לביתו.
בשנת 1947 נישאה הניה בסוסנוביץ ליוסף. האב משה ארגן את "הקיבוץ" - מוסד לעלייה ארצה, מטעם בני עקיבא. המשפחה נסעה לפולין ושהתה במחנות העקורים.
בשנת 1948 עלו ארצה לרמת הדר.
לזוג נולדה בת: חוה – ספרנית.
הניה זכתה לשלושה נכדים: יפית, לימור ואסף, ושני נינים: שירה ויעל.
הניה נפטרה בשנת 1988, יהי זכרה ברוך.